ערך ללא מקורות
| ||
ערך ללא מקורות | |
טיל מונחה תיל הוא טיל שמונחה על ידי אותות הנשלחים אליו באמצעות תילים המחוברים בין הטיל למנגנון ההנחיה שלו, הנמצא בסמוך לאתר השיגור. בזמן מעופו של הטיל חוטי ההנחיה נפרשים מאחוריו (שגר ועדכן). מערכת הנחיה זו משמשת לרוב בטילים נגד טנקים, כאשר יכולתם להשתמש באזורים עם קו ראייה מוגבל הופכים אותה לשימושית, בעוד שמגבלת הטווח המוטלת על ידי אורך החוט אינה מהווה מכשול משמעותי.
הטווח המקסימלי של טילים מונחי תיל הוא כ-4 קילומטרים (2.5 מיל).
הנחיה באמצעות תיל החלה בראשית המאה ה-20 עם מערכת מוקדמת של טורפדו לאי. טורפדו מונחה תיל נבנה על ידי הגרמנים במהלך מלחמת העולם השנייה.
צמד הטילים הגרמניים Fritz X ו-Henschel Hs 293 הונחו על ידי מערכת קשר הרדיו "קיהל-שטרסבורג". עם זאת, הבריטים הצליחו לפתח אמצעי נגד שהפריעו לשימוש הגרמנים במערכת השליטה. וכדי לסכל אמצעי הנגד הללו הטיל נגד ספינות Hs 293B פותח עם הנחיה מבוססת תיל. דוגמאות נוספות כללו את הטיל אוויר-אוויר X-4 (אנ'), ואת גרסת האנטי-טנק שלו ה-X-7.
ה-X-7 השפיע על הוגים צבאיים לאחר המלחמה, בתחילת שנות החמישים פותחו מספר מערכות ניסיוניות שנפרסו באופן נרחב בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60. מספר גדול של טנקים ישראלים הושמדו באמצעות טילי סאגר מונחי תיל במהלך מלחמת יום הכיפורים. הנחיית תיל נותרה המערכת העיקרית בעבור רוב כלי הנשק הקטנים על אף כניסת מערכות חדשות יותר כגון ביות רוכב קרן לשימוש בטילים נגד מטוסים ובכמה טילי נ"ט (דוגמת ההלפייר והקורנט).
למספר טילי טורפדו ישנה גם הנחיה באמצעות תיל, כמו הטורפדו Mk 48 Advanced Capability (ADCAP) האמריקני, הטורפדו UGST הרוסי או ה-Torped 613 השוודי.