טיסה 243 של אלוהא איירליינס

טיסה 243 של אלוהא איירליינס
המטוס על מסלול הנחיתה בקהולוהי
המטוס על מסלול הנחיתה בקהולוהי
תאריך 28 באפריל 1988
מיקום מעל שמי הוואי
גורם עייפות החומר, התנתקות חתיכה מגג המטוס והפחתת לחץ
קואורדינטות 20°32′N 156°17′W / 20.54°N 156.28°W / 20.54; -156.28
הרוגים כנראה 1
פצועים 65
ניצולים 94
המעורבים באסון
כלי טיס
כלי טיס בואינג 737-200
מספר זנב N73711
מוצא הילו, הוואי (אי), הוואי
יעד הונולולו, אואהו, הוואי
מפעיל אלוהא איירליינס
נוסעים 90
אנשי צוות 5
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טיסה 243 של אלוהא איירליינס הייתה טיסה פנימית בין איי הוואי, שב-28 באפריל 1988 נאלצה לנחות נחיתת אונס לאחר שנקרעה חתיכה בגודל של כ-35 מטר מתקרת המטוס, בגלל עייפות החומר וסדקי שיתוך.

ב-28 באפריל 1988, בשעה 13:25,[1] המריא מטוס מסוג בואינג 737-200 של חברת התעופה של הוואי, אלוהא איירליינס, לטיסה 243, טיסה שגרתית משדה התעופה של הילו באי הדרומי ביותר של הוואי להונולולו. טיסה זאת הייתה אמורה להיות טיסה שגרתית וקצרה, בת כחצי שעה בלבד בין האיים. צוות הטיסה טס בטיסה זו מזה שנים, ואפילו מספר פעמים ביום. מטוס ה-737 ששימש לטיסה זו היה בן כ-19 שנים, אשר טס מעל 35,000 טיסות במהלך שירותו בחברה, רובן טיסות קצרות. על המטוס היו 95 אנשים, מתוכם 90 נוסעים ו-5 אנשי צוות.

המטוס המריא משדה התעופה בשעת צהריים, וטיפס לגובה 24,000 רגל. במהלך השיוט נשמע קול פיצוץ חזק במרכז המטוס. חתיכה מן הגג של המטוס בגודל של כ-35 מטר מרובע נקרעה מן המטוס. הנוסעים ואנשי הצוות המבוהלים נאלצו לשרוד ברוחות עזות במהירות גדולה פי שלושה ממהירות הוריקן, ובקור מקפיא. הדיילות לא יכלו להגיע לתא הטייס וגם לא יכלו לתקשר עם הטייסים, כך שלא הייתה ידיעה בתא הנוסעים אם הטייסים עדיין חיים ושולטים במטוס.

הטייסים, שנשארו בחיים ועדיין הטיסו את המטוס, נאלצו לנחות במהירות האפשרית ופנו לעבר שדה התעופה קהולוהי באי מאווי. הקרע הגדול בגוף המטוס הקשה על השליטה בו, אך הטייסים הצליחו להנחיתו בבטחה בשדה התעופה בשעה 13:58.[1]

אומדן האבדות לאחר הנחיתה העלה כי הדיילת המבוגרת ביותר מבין צוות הדיילים, סי בי לנסינג, נפלטה דרך הפתח שנפער בגוף המטוס וכנראה נהרגה. גופתה עדיין לא נמצאה. חלק מהנוסעים היו פצועים, רובם קל עד בינוני וחלקם קשה. הפציעה הקשה ביותר הייתה סדק בגולגולת.

בכחול: המסלול המתוכנן של הטיסה. באדום: המסלול של המטוס בפועל. הנקודה האדומה: החלק בו התנתק גג המטוס

חקירת התאונה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

חקירה מקיפה שנערכה על ידי הלשכה הלאומית לבטיחות בדרכים של ממשלת ארצות הברית קבעה כי המעטה נקרע בשל כשל עייפות החומר שהואץ על ידי סדקי שיתוך קשים (המטוס שירת באקלים לח ורווי מי מלח, שהם גורמים מרכזיים לשיתוך מתכות).

הכשל נבע מהפרדות בדבק האפוקסי שחיבר בין מעטי האלומיניום שבגוף המטוס, שככל הנראה היו קיימות עוד בזמן ייצור המטוס. לתוך ההפרדות חדרו מי מלח, שהחלו בשיתוך המתכת. השיתוך ריווח את ההפרדה שבין המעטים, והוסיף בכך עוד לחץ על המסמרות שחיברו גם הן בין המעטים. בשלב מסוים נסדק החומר, ובמהלך הטיסה נקרע, וגרם למעטה להתנתק כליל מן המטוס. מדו"ח החקירה עולה כי נוסעת הבחינה בבוקר הטיסה בסדק באזור דלת הכניסה הקדמית, אך לא הודיעה על כך לאיש.

החקירה מצאה כי המטוס חרג משמעותית ממספר הטיסות ושעות הטיסה שהגדירה חברת בואינג בספרות היצרן - במהלך 19 שנות פעילותו המטוס השלים 89,090 מחזורי נחיתה והמראה (כ-12 מחזורים ביממה), בעוד מגבלת היצרן היא 75,000. כמו כן, התגלה שחברת אלוהא פרסה את ביקורת האחזקה המחזורית הארוכה (ביקורת "דרג ב'") על פני מספר שעות מדי בוקר, במקום לערכה בצורה רציפה וללא הפרעה. בנוסף התברר שלא נערכו בדיקות לא הורסות בשיטת זרמי ערבולת שהוגדרו בספרי היצרן.

בעקבות המקרה, הוכרה בעיית "המטוסים המזדקנים". חברות התעופה הגדולות בעולם הוציאו משירות מטוסים ותיקים, והחלו לערוך ביקורות תחזוקה גם בהתאם למספר ההמראות והנחיתות של המטוס, ולא רק בהתאם לגילו.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Accident Boeing 737-297 N73711,, aviation-safety.net