המטוס שהתרסק, כשנתיים לפני התאונה | |
תאריך | 10 באוקטובר 1997 |
---|---|
מיקום | נואבו ברלין |
קואורדינטות | 33°01′18″S 57°49′18″W / 33.021666666667°S 57.821666666667°W |
הרוגים | 74 |
פצועים | 0 |
ניצולים | 0 |
המעורבים באסון | |
כלי טיס | |
כלי טיס | דאגלס DC-9-32 |
מספר זנב | LV-WEG |
מוצא | נמל התעופה גנרל חוסה דה סאן מרטין, פוסאדאס, ארגנטינה |
יעד | נמל התעופה חורחה ניוברי, בואנוס איירס, ארגנטינה |
מפעיל | אאוסטרל ליניאס אאריאס |
נוסעים | 69 |
אנשי צוות | 5 |
(למפת אורוגוואי רגילה) | |
טיסה 2553 של אאוסטרל ליניאס אאריאס הייתה טיסה פנימית בארגנטינה של חברת התעופה אאוסטרל ליניאס אאריאס שהייתה בדרכה מפוסאדאס לבואנוס איירס. הטיסה התרסקה ב-10 באוקטובר 1997 ליד העיירה נואבו ברלין שבאורוגוואי, כ-32 קילומטרים מהעיר פראי בנטוס.[1] כל 74 האנשים שהיו על המטוס נהרגו, וזו תאונת הטיסה הקטלנית ביותר שהייתה אי-פעם באורוגוואי.[2]
המטוס שהיה מעורב בתאונה היה מטוס מסוג דאגלס DC-9-32.[3] המטוס היה בן 28 שנים, כשבשנת 1993 הוא נמכר מחברת התעופה איבריה לאאוסטרל ליניאס אאריאס.[4][5][6]
הטייס היה חורחה ססרה, בן 40, שלו וותק של 8 שנים ו-9,238 שעות טיסה, מתוכן 223 שעות טיסה על דגם מטוס זה. טייס המשנה היה הורסיו נונז, בן 40, עם וותק של 4 שנים ו-2,910 שעות טיסה, מתוכן 1,384 שעות טיסה על דגם מטוס זה.[7][8][9]
הטיסה יצאה מפוסאדאס לבואנוס איירס, אבל סטתה קלות ממסלולה לכיוון פראי בנטוס כדי להימנע מסערה. בדיקת מקליט נתוני הטיסה גילתה כי זמן קצר לאחר הסטייה החל להיווצר פער משמעותי בין המהירות האווירית למהירות האווירית המכשירית. הסיבה לפער הייתה היווצרות של קרח בתוך צינור הפיטו, שמעביר את הנתונים למחוון על ידי מדידת הלחץ הזורם. הקרח, שנוצר כשהמטוס עבר בתוך ענן קומולונימבוס בגובה 49,000 רגל, הפחית את זרם האוויר, וגרם למכשירים לחשוב שמהירות הטיסה פחתה משמעותית.
הטייסים, שחשבו שמדובר בבעיית איבוד כח מהמנוע, ניסו להגדיל את כל המנועים כדי לא להתרסק, ומשלא ראו שיפור - יצרו קשר עם הפקחים בנמל התעופה הבינלאומי מיניסטרו פיסטריני וביקשו אישור לרדת לגובה נמוך יותר. כיוון שלא קיבל תגובה, הקברניט הנמיך בכל זאת, ובזמן שירד מהגובה המיועד לו (35,000 רגל) לגובה נמוך יותר (31,700 רגל) - הוא זיהה את התקלה והורה לטייס המשנה להפסיק להוריד גובה ולהאט במיידית את מהירות המטוס.
טייס המשנה התעלם מהערותיו של הקברניט וסידר את כנפוני המטוס כך שייאטו את המהירות מבלי להוריד את פעילות המנוע. באותו זמן המטוס עבר את המהירות המרבית שלו (מעל מהירות זאת ייתכן אובדן שליטה או נזק קטסטרופלי למבנה או מנועי המטוס. בדרך כלל מהירות זאת היא 10%–30% מעל למהירות התפעול המרבית של כלי הטיס). המהירות המוגזמת גרמה לאחד הכנפונים להשבר, כך שנוצרה אי-סימטריה בזרימת האוויר מעל הכנפיים, והמטוס החל להתהפך ללא שליטה. המומחים העריכו כי המטוס פגע בקרקע כשהוא כמעט במצב מאונך, ובמהירות של 1,200 קמ"ש. כל הנוסעים והצוות נהרגו מיד.
המכתש שנוצר כתוצאה מההתרסקות היה בעומק 6 מטרים ובקוטר 30 מטרים, לפי אחת הגרסאות.
בשנת 2006 הפיק הטייס לשעבר והשחקן אנריקה פינירו סרט דוקומנטרי בשם "Fuerza aérea sociedad anónima" (ספ'), שמנסה להסביר את הסיבות להתרסקות.
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite news}}
: (עזרה)
{{cite journal}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
{{cite web}}
: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
{{cite web}}
: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)