טיעון יום הדין

טיעון יום הדין (באנגלית: Doomsday Argument) המכונה גם "קטסטרופת קארטר"הוא טיעון פילוסופי פרובוקטיבי אשר מתמקד בהסתברות להכחדת האנושות בעתיד הקרוב. הטיעון נוסח לראשונה על ידי האסטרופיזיקאי ברנדון קארטר בשנת 1983 וזכה לפיתוחים והרחבות משמעותיות על ידי פילוסופים ומתמטיקאים נוספים במהלך השנים.

הטיעון מתבסס על העיקרון הקופרניקני הגורס כי אין סיבה מיוחדת להניח שאנו חיים בתקופה יוצאת דופן בהיסטוריה האנושית. כלומר, אם נתייחס למיקומנו בתולדות האנושות כנקודה אקראית בהתפלגות כללית, סביר להניח שאנו נמצאים באזור הממוצע ולא בתחילת או בסוף ההתפלגות. הטיעון משתמש בשיקולים הסתברותיים כדי להעריך את הזמן שנותר לקיומה של האנושות, מתוך הנחה שהמיקום שלנו בהיסטוריה האנושית הוא אקראי.^[1]

הטיעון גורס כי אם מספר האנשים שחיו עד כה הוא ${\displaystyle N}$, וכי האוכלוסייה האנושית הכוללת תהיה ${\displaystyle T}$, אז סביר להניח שאתה נמצא באחד המקומות הממוצעים בהתפלגות. כלומר, ${\displaystyle N}$ אינו קרוב לאפס או ל-${\displaystyle T}$. במילים אחרות, אם אנו חיים כיום, ייתכן שזה מרמז שהמין האנושי אינו רחוק מיום הכחדתו, מאחר שאנו נמצאים במקום יחסית ממוצע בהתפלגות.^[2]

הרעיון המרכזי

טיעון יום הדין מתבסס על העיקרון הקופרניקני, הגורס כי אין סיבה מיוחדת להניח שאנו חיים בתקופה יוצאת דופן בהיסטוריה האנושית. לפי הטיעון, אם נתייחס למיקומנו בתולדות האנושות כנקודה אקראית בהתפלגות כללית, סביר להניח שאנו נמצאים באזור הממוצע ולא בתחילת או בסוף ההתפלגות. הטיעון משתמש בשיקולים הסתברותיים כדי להעריך את הזמן שנותר לקיומה של האנושות, מתוך הנחה שהמיקום שלנו בהיסטוריה האנושית הוא אקראי.

ניסוחים שונים של הטיעון

קיימות מספר גרסאות של הטיעון, וכל אחת מציעה דרך שונה לחישוב ההסתברות להכחדת האנושות:

נוסחת גות: האסטרופיזיקאי ריצ'רד גות הציע נוסחה שמבוססת על ההתפלגות הפריורית ה"מעורפלת" של מספר האנשים שיוולדו אי פעם. נוסחה זו מניחה כי ההסתברות להיותך אחד מהאנשים החיים כעת היא יחסית לאוכלוסייה הכוללת של האנושות^[1]

גרסת לסלי: הפילוסוף ג'ון לסלי הציע גרסה פחות מתמטית ויותר פילוסופית של הטיעון. לסלי משתמש בניסויים מחשבתיים ובהיגיון באיזון הסתברותי כדי להדגים את טענותיו. לסלי מדגיש כי הטיעון אינו טוען שיום הדין קרוב, אלא שיש לשקול מחדש את ההסתברויות להכחדת האנושות לאורו. לסלי טוען כי המודעות לטיעון יום הדין עשויה לשנות את התנהגות האנשים ובכך להשפיע על ההסתברות להכחדת האנושות, דבר שמערער את הנחות היסוד של הטיעון^[1][2]

ביקורת ודיונים

הטיעון עורר דיונים רבים בפילוסופיה ובסטטיסטיקה, ויש לו מבקרים רבים:

1. בעיית הדטרמיניזם: קיימת טענה שהמודעות לטיעון יום הדין עשויה לשנות את התנהגות האנשים ובכך להשפיע על ההסתברות להכחדת האנושות, דבר שמערער את הנחות היסוד של הטיעון
2. בעיית הדגימה האקראית: המבקרים מציינים שהטיעון מניח שמיקומנו בהיסטוריה האנושית הוא דגימה אקראית, אך קיימת אי-ודאות לגבי אקראיות הדגימה. האם ניתן להחשיב את מיקומנו הנוכחי בהיסטוריה כבחירה אקראית?
3. בעיית השוליים של הטעות: בטיעון קיימת קושי להגדיר מרווח טעות להערכות הסתברותיות על סמך מדגם יחיד, מה שמחליש את כוח החיזוי שלו.

השלכות פילוסופיות ומעשיות

למרות הביקורות, הטיעון מעורר מחשבה על הסיכונים הקיומיים שאנו ניצבים בפניהם ומעלה את המודעות לצורך בפעולות להגנה על האנושות. למשל, הטיעון עשוי לעודד מאמצים למניעת מלחמות, הגנה על הסביבה, והקמת מערכות אזהרה מוקדמת למטאורים או ניסויים מדעיים שעלולים לסכן את קיום האנושות.

הערות שוליים

1. The Doomsday Argument: a Literature Review, anthropic-principle.com
2. Philosophy, The Doomsday Argument: Explanation and Examples, Philosophy Terms, ‏2023-12-04 (באנגלית אמריקאית)