טכנופיליה, מונח שטבע ניל פוסטמן, מתאר חברה ותרבות המתמסרות בהתלהבות נטולת ביקורת לטכנולוגיה.
"טכנופולין: כניעתה של התרבות לטכנולוגיה", הוא ספרו של ניל פוסטמן שנכתב בשנת 1992, (באנגלית Technopoly: The Surrender of Culture to Technology). הספר תורגם לעברית ויצא לאור בשנת 2003.
בטכנופיליה, הטכנולוגיה מגדירה מחדש את המוסדות החברתיים ואת מושגי היסוד של התרבות כמו: משפחה, עבודה, חינוך, דת, פוליטיקה, היסטוריה, שפה, אמנות, אמת, תבונה, פרטיות. הטכנופיליה כמערכת בקרה על הפצת המידע, משתיקה צורות מחשבה ודרכי חיים חלופיות שאינן מרובות טכנולוגיה.
הטכנופיל הוא הדרגה הבאה אחרי הטכנוקרט. הטכנוקרט הוא אדם בעל מיומנויות רבות שיש להן ביקוש בשוק. החברה בה חי הטכנוקרט היא הטכנוקרטיה. הטכנוקרטיה כחברה שאפה לפיתוחים טכנולוגיים וגילויים מדעיים רבים ככל שניתן והיא מזוהה עם התקופה של המהפכה התעשייתית ועד למחצית השנייה של המאה העשרים.
ניל פוסטמן כתב בעיקר על ארצות הברית אבל דבריו תקפים לגבי החברה המערבית ככלל. אנשים רבים היום הם טכנופולים הרואים בטכנולוגיה ובעיקר במחשבים ובאמצעי התקשורת החדשים את המניע העיקרי שלנו בהווה. הטכנופיליה, בלשונו של פוסטמן, היא היום מערכת הבקרה על הפצת המידע בחברתנו הפוסט מודרנית. פוסטמן מעלה את הצורך באימוץ גישה ביקורתית למה שקורה סביבנו בכלל וכלפי הטכנולוגיה בפרט. אנשים רבים בימינו מקבלים את הטכנולוגיה בזרועות פתוחות ללא ערעור מעוניינים לאמץ אותה ואת היתרונות שהיא מציעה בכלל ואת טכנולוגיית המידע בפרט, אותה טכנולוגיה שנראית כסיפור ההצלחה הגדול ביותר של החברה המערבית. לדוגמה, הסכסוך הישראלי-ערבי לא יפתר על ידי תוספת מידע. פוסטמן מבקר גם טכנולוגיות תקשורת קודמות כמו השפה, הכתב והדפוס.
הבחירה בטכנולוגיה היא בחירה בערכים שהטכנולוגיה מייצגת, ומכאן הוויכוח החריף בין קבוצות האינטרסים השונות התומכות כל אחת בטכנולוגיה אחרת. כל קבוצה מנסה להשליט את הטכנולוגיה שלה ולמנוע מהטכנולוגיות האחרות להתרחב. לעיתים הסיבות הן כלכליות, לעיתים הן לאומיות, ולעיתים הן מקריות לחלוטין. לדינמיקה זו של תחרות והתמקחות קורא יובל דרור הפוליטיקה של הטכנולוגיה.