טעות אנוש היא שגיאה שביצע אדם אחד או יותר עקב אי-ידיעה, שיפוט לקוי, היסח הדעת, שיקול דעת פגום, רשלנות וכדומה. טעות אנוש היא פעמים רבות הסיבה העיקרית או גורם תורם באסונות ותאונות בתחומים שונים ובהם: תעופה, רפואה (רשלנות רפואית) ועוד. מניעת טעות אנוש תורמת רבות לאמינות ובטיחות של הפעלת מערכות מורכבות.
הגדרות שונות נתנו למושג טעות אנוש.
באופן לוגי פעולות אנושיות יכולות להכשל בהשגת מטרותן בשתי דרכים שונות: הפעולה יכולה להתקיים כמתוכנן, אך התוכנית יכולה להיות לקויה (מה שמוביל לטעויות); או שהתוכנית יכולה להיות מותאמת ומשביעת רצון, אך הביצוע לקוי (מוביל לטעות פרוידיאנית ושכחה).[3][4] עם זאת, כישלון בפני עצמו הוא לא טעות אם לא הוגדרה תוכנית להשגת יעד מסוים.
טעות אנוש וביצוע הם שני צדדים לאותו מטבע: מנגנוני "טעות אנוש" הם זהים למנגנוני "ביצוע אנוש"; ביצועים מסווגים כ"טעות" רק במבט לאחור:[5][6] לכן פעולות המוגדרות מאוחר יותר כ"טעות אנוש" הן למעשה חלק מהספקטרום הרגיל של התנהגות אנושית.
ישנן דרכים רבות לסווג טעות אנוש.[7][8]
המחקר בתחום טעות אנוש הוא תחום מחקר פעיל מאוד, וכולל עבודות מחקר הקשורות למגבלות זיכרון וקשב, וכן לאסטרטגיית קבלת החלטות והתנהגויות הכרתיות אחרות.
נושא אי ההבנות בתקשורת אנושית נחקר בניתוח שיחות, וכן נחקרו הפרות בנושא עקרון שיתוף הפעולה.
ישנם חוקרים הטוענים כי הדיכוטומיה של פעולות אנושיות כ"נכונות" או "לא נכונות" היא פשטנות יתר מזיקה של תופעה מורכבת. גישה מועילה יותר יכולה להיות התמקדות בהשתנות של ביצועים אנושיים וכיצד האדם פועל (וארגונים). גישות חדשות יותר כמו הנדסת חוסן, מדגישות את התפקיד החיובי של האדם במערכות מורכבות.