יאחונט

P-800 Oniks
מידע בסיסי
קוד נאט"ו SS-N-26 Strobile
ייעוד טיל נגד ספינות
ארץ ייצור רוסיהרוסיה רוסיה
יצרן НПО машиностроения
תקופת השירות 2002–הווה (כ־22 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
פלטפורמת שיגור ספינות מלחמה, מטוסים ומתקנים קרקעיים
מאפיינים כלליים
הנעה מנוע מגח סילון המשתמש בדלק נוזלי
משקל 3,100 ק"ג
ממדים
אורך 8.9 מטר
קוטר 0.7 מטר
ביצועים
מהירות 2.6 מאך (750 מטר בשנייה)
2 מאך בגובה פני הים
טווח 120 עד 300 ק"מ
גובה טיסה 10 עד 14000 מטר
ראש קרב והנחיה
ראש קרבי 300 ק"ג
הנחיה מערכת ניווט אינרציאלית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

П-800 Оникс (כך ברוסית; באותיות לטיניות: P-800 Oniks), הידוע בישראל בשם שבו הוא קרוי לעיתים לצורכי ייצוא יאחונט (Яхонт, "אבן יקרה", "קורונדום"), הוא טיל שיוט על-קולי נגד ספינות שמיוצר על ידי חברת נ.פ.ו הנדסה (НПО машиностроения) הרוסית. ככל הידוע, ייצור הטיל החל בשנת 1983 ועד שנת 2001 הוא כבר היה מותאם לשיגור מהאוויר, מהיבשה ומהים על ידי ספינות וצוללות. הטיל קיבל את שם הקוד SS-N-26 לפי קוד דיווח נאט"ו.

טיל היאחונט נועד ככל הנראה להחליף את טיל השיוט P-270 Moskit, אולם ייתכן שהוא נועד להחליף גם את הטיל נגד ספינות P-700 Granit. לפי מספר סברות, הוא שימש כבסיס לטיל ה-PJ-10 BrahMos, מיזם רוסי-הודי משותף לבניית טיל שיוט נגד ספינות.

בשנת 2010 דווח כי רוסיה תספק את טיל היאחונט לסוריה, בהתאם לעסקה שנחתמה בין שתי המדינות ב-2007. במסגרת העסקה סיפקה רוסיה לסוריה שתי מערכות בסטיון, עם 72 טילים.

על פי יוסי מלמן, בשנת 2012 סופקו טילי יאחונט גם לארגון חזבאללה, והם עלולים לשמש לפגיעה באסדות גז. כמו כן, איראן מפתחת טיל בעל יכולות הדומות לאלה של טיל היאחונט, על בסיס ידע טכנולוגי סיני.[1]

טווח הטיל הוא מעבר לאופק והוא למעשה פועל בשיטת שגר ושכח. בעת שיגורו, ניתן להגדיר את מסלול הטיסה של הטיל - טיסה בגובה נמוך או טיסה בגובה בינוני. כמו כן, הטיל הוא על קולי בכל שלבי הטיסה, והוא ניתן לשיגור ממגוון רב של פלטפורמות מסוגים שונים, החל בספינות מלחמה, עבור בצוללות וכלה במשגרים יבשתיים מתנייעים.

לטיל יכולת התמודדות בפני מערכות נגדיות, בפני לוחמה אלקטרונית ותחת אש אויב.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאחונט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ יוסי מלמן‏, מי יגן על אסדות קידוח הגז?, באתר וואלה, 26 ביולי 2012