לידה |
4 בנובמבר 1802 היידלברג ![]() |
---|---|
פטירה |
6 באוקטובר 1866 (בגיל 63) דרמשטאדט, הדוכסות הגדולה של הסן ![]() |
תחום יצירה |
ציור ![]() |
זרם באמנות |
תנועת הנצרתיים ![]() |
הושפע על ידי |
פטר פון קורנליוס ![]() |
![]() ![]() |
יאקוב גצנברגר (בגרמנית: Jakob Götzenberger; 4 בנובמבר 1802 – 6 באוקטובר 1866) היה צייר ציורי קיר ופורטרטים גרמני, תלמידו של פטר פון קורנליוס. הוא שהה את רוב החלק המאוחר של הקריירה שלו באנגליה.
גצנברגר נולד בהיידלברג. הוא למד אמנות בדיסלדורף, שם הפך לתלמידו של פטר פון קורנליוס, חבר בתנועת הנצרתיים, אשר בהשראתה האמנים של תקופת הרנסאנס האיטלקית המוקדמת, שימשו דוגמה לציור הפרסקו בגרמניה.[1]
דרך קורנליוס הגיע גצנברגר לבצע את החלק הגדול ביותר של עבודה בארבעה פרסקאות באודיטוריום של אוניברסיטת בון. הקומפוזיציות, שכל אחת מהן מייצגת אחת מארבע הפקולטות של האוניברסיטה, התבססו על פי הוראותיו של קורנליוס על ציוריו של רפאל בסטנזה בוותיקן.[2] העבודות החלו בשנת 1823; בתחילה פעל גצנברגר רק כעוזר, בעוד קורנליוס העביר את העבודה העיקרית לקרל היינריך הרמן. עם זאת, בתחילת שנת 1825, כאשר רק הראשון מבין ארבעת ציורי הקיר, המייצגים תאולוגיה, יצאה לדרך למעשה, קורנליוס עזב לתפקיד מורה במינכן. רוב תלמידיו, כולל הרמן, הלכו עמו וגצנברגר נותר לסיים את העבודה בבון.[3]
הוא בילה זמן מה באיטליה, שם עיצב את הציורים שנותרו, לפני שהשלים לבסוף את ציורי הקיר בשנת 1836. הם הושמדו על ידי הפצצות במהלך מלחמת העולם השנייה.
גצנברגר שהה בלונדון בתחילת 1827, וב-2 בפברואר הוצג בפני ויליאם בלייק על ידי הנרי קראב רובינסון. מאוחר יותר אמר "ראיתי באנגליה הרבה אנשים עם כישרונות, אבל רק שלושה גברים גאונים קולרידג', פלקסמן ובלייק, ומתוכם בלייק היה הגדול ביותר".[4]
משימה גדולה הגיעה מאורסולה פון הרדינג, שעבורה צייר מחזור ציורי קיר של חיי המשיח בקפלה בטירת דלברג-הרדינגס בנירשטיין, הסן, שנבנתה בשנים 1839–1842.[5] הוא מונה לצייר החצר ולמפקח על הגלריה במנהיים, ובשנת 1844 עיטר את אכסדרת טרינקהל (חדר המשאבות) בבאדן-באדן עם 14 יצירות הממחישות אגדות של אזור היער השחור.
בשנת 1847 עבר לאנגליה, שם צייר דיוקנאות, חללי פנים וכמה תוכניות דקורטיביות, כולל אחד עבור לורד אלסמיר, בבית ברידג'ווטר, לונדון, שם לא רק ביצע את הציורים, אלא גם עיצב את הטיח. התוצאה עוררה את מורת רוחו של אדריכל הבית, צ'ארלס בארי.[6] הוא גם תועד כמי שצייר סדרה של עבודות בנושאים מהקומדיה האלוהית של דנטה עבור מר מוריסון ובהמשך ביצע עבודה על סט של ארבעה פאנלים בחדר המשמר בטירת אלנוויק.
הוא התגורר ברחוב ברנרס 46 בלונדון. חלק מהמקורות האנגלים של אותה תקופה מכנים אותו "פרנסיס גצנברג", והוא הפך לאזרח בריטי רשמי בשם זה בשנת 1859.[7]
גצנברגר בילה את השנים 1863–1865 בלוצרן, ומת בדרמשטאדט ב־6 באוקטובר 1866.