יהודי האמזונס

יהודי האמזונס
Judios de Amazonia, ג'ודיוס די אמאזוניה
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
ברזילברזיל ברזיל 7,000 (2004)
פרופרו פרו לא ידוע
ישראלישראל ישראל 6,000
שפות

מודרניות: פורטוגזית ברזילאית (ברזיל), ספרדית באמזונאס (פרו), עברית (ישראל)

ליטורגיה: עברית ספרדית
דת
יהדות
נוסח תפילה
נוסח הספרדים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יהודי האמזונאס (לאדינו: ג'ודיוס די אמאזוניה /Judios de Amazonia; ספרדית: judíos amazónicos; פורטוגזית: judeus amazônicos) הם היהודים אשר חיים או חיו בערים באגן האמזונאס ובכפרים לגדות הנהרות בברזיל ובפרו. רבים מהם ממוצא מעורב, צאצאים של יהדות ספרד במרוקו ושבטי האמזונאס. הם ממוקמים בעיקר בערים בלם, סנטרם, אלנקר, אובידוס ומנאוס בברזיל ובאיקיטוס בפרו. מהגרים יהודים גברים ממרוקו היגרו לאזור בעידן תנופת תעשיית הגומי, ורבים מהם נישאו לנשים ילידיות מהאזור (אמֵרינדיאניות). נכון למאה ה-21, העיר בלם מונה כ-1,000 משפחות יהודיות, ומנאוס – כ-140 משפחות, רובן של צאצאי יהודי מרוקו מהמאה ה-19.[1]

קהילה יהודית קטנה הוקמה באיקיטוס על ידי מהגרים ממרוקו במהלך תנופת תעשיית הגומי בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. מלבד הקהילה האשכנזית הגדולה בלימה, באיקיטוס חיה הקהילה היהודית המאורגנת היחידה בפרו.[2] מאז שלהי המאה ה-20, חלק מצאצאיהם של היהודים המרוקאים הספרדים הללו לומדים יהדות ומתגיירים רשמית, על מנת להיחשב כיהודים על פי חוק השבות למטרת עלייה לארץ ישראל, או כדי להתקבל כיהודים על פי ההלכה היהודית לאחר שצד האם בשושלת המשפחתית המקומית לא היה של נשים יהודיות. מאות מבני הקהילה באיקיטוס עלו למדינת ישראל, כולל כ-150 בשנים 2013–2014.[3]

מוצא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאם של יהודי האמזונאס מסוחרים יהודים מרוקאים שעבדו באגן האמזונאס בברזיל, ומאוחר יותר בפרו. הם דיברו ערבית יהודית מרוקאית וחכיתיה. הראשונים בהם הגיעו ב-1810 מפאס, טנג'יר, תטואן, קזבלנקה, סלא, רבאט ומרקש. ב-1824 הוקם בית הכנסת הראשון, "אשל אברהם", בבֵלֵם שבמזרח ברזיל, על שפת שפך נהר האמזונאס. בסוף המאה, תנופת ייצור הגומי באמזונאס, ששיאה היה בין 1880 ל-1910, משכה אלפי גברים יהודים-מרוקאים נוספים לעיירות ברחבי אגן האמזונאס. אלה שנשארו לחיות במקום, נישאו לנשים ילידיות מקומיות, וילדיהם גדלו בתרבות מעורבת יהודית-נוצרית, עם השפעות מרוקאיות-אמזוניות.

המהגרים היהודים ממרוקו הקימו קהילות במעלה אגן האמזונאס, מסנטרם שבמזרח ברזיל, דרך מנאוס במרכזה, והרחיקו מערבה עד איקיטוס שבפרו, במזרח הרי האנדים, לצד מוצא נהר האמזונאס – שם היה מרכז סחר עיקרי באמזונאס לייצוא גומי ולעסקים הקשורים. שם גם היה המטה של חברת האמזונאס הפרואנית הממשלתית (PAC). תנופת ענף הגומי משכה גם נוסעים-הרפתקנים יהודים מאנגליה, אלזס-לוריין וצרפת, כמו גם אירופים אחרים, שסייעו בהקמת מוסדות יהודיים ואירופיים חדשים באיקיטוס, כולל בית אופרה.[2]

המהגרים היהודים שהתיישבו באיקיטוס התחתנו עם נשים ילידיות ובנו בית קברות ובית כנסת יהודי. גם לאחר תנופת הגומי, כמה יהודים ממרוקו נותרו באיקיטוס ובערים אחרות באמזונאס. רבים מצאצאיהם, שהיו בעלי מוצא מעורב (מסטיסים) גודלו כקתולים על פי האמונה של אמהותיהם וחונכו על תרבות האמזונאס, וגם יתר בני הקהילה היהודית ויתרו בהדרגה על חלק ניכר ממנהגיהם.[2] יהודים מרוקאים אחרים גרו ביישובים מבודדים של שבטי הנהרות (ריבּייריניוס) בברזיל.

הרב שלום עמנואל מויאל, שהתגורר שנתיים לפני מותו בברזיל, נחשב עבור כל בני המקום לאדם קדוש ומרפא, הנערץ על ידי לא-יהודים בברזיל. הוא מכונה "סאנטו מויזֶז'יניו" (הקדוש משה הקטן), ו"סָאנטוּ ז'וּדֵאוּ מילָגרֶרוּ די מָנַאוּס" (הקדוש היהודי עושה-הניסים של מנאוס).[4][5] הרב מויאל נשלח לברזיל מטעם רשויות הדת היהודיות במרוקו, שהחליטו שיהיה להם שם נציג מרבניהם שיגייס כספים להקמת ישיבה וכדי לוודא שהקהילה היהודית שם שומרת על הלכות הדת והמנהגים היהודיים.[6] כאשר נפטר במנאוס מקדחת צהובה ב-1910, שנתיים בלבד לאחר הגעתו, נקבר בבית הקברות הנוצרי.[6] לאחר מותו, הקתולים המקומיים החלו להעריץ אותו כקדוש, להאמין בכוחות הריפוי שלו ולעלות לרגל לקברו.[6] בשל כך, מאוחר יותר הרב של מנאוס בנה חומה סביב הקבר, אך זה רק גרם למבקרים לבוא בהמוניהם. אחיינו של הרב, אליהו מויאל ששימש כחבר הכנסת, ביקש מהרשויות המקומיות אישור להעתיק את עצמות הרב לישראל, או לכל הפחות להעבירו לקבורה מחדש בבית הקברות היהודי במקום, אך בעקבות הפגנות-הנגד שפרצו, ממשלת מדינת אמזונאס סירבה להזיז את גופתו.[6][5]

הכרה ביהדות ועלייה לישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור הקהילות בפרו, מערכת קאסטות מתמשכת, שמקורה בתקופה הקולוניאלית, הביאה למעשה לחוסר-אינטראקציה בין צאצאי הפרואנים-היהודים המתגוררים במערב היבשת, במזרח הרי האנדים, לבין מנהיגיה הדתיים של האוכלוסייה האשכנזית הקטנה המרוכזת בעיקר בבירת המדינה לימה. יהודי לימה לא הכירו ביהדותם של יהודי האמזונאס, על פי ההלכה, מכיוון שאמהותיהם לא היו יהודיות. חלקם חשדו שפרואנים לא-יהודים רוצים להגר לישראל ממניעים כלכליים.[7]

בסוף המאה ה-20, קבוצה קטנה באיקיטוס החלה לחקור באופן עצמאי את המורשת היהודית שלהם וללמוד יהדות. ב-2002–2004, הם פנו לרב מרסלו ברונשטיין מבית הכנסת בני ישורון, שהפגין יחס אוהד לקהילה, כדי ללוות אותם בתהליך גיור רשמי, על מנת שיהיו זכאים לעלות לישראל.[2][7] משסיימו את תהליך הגיור, בתחילת המאה ה-21, עלו כמה מאות יהודים מאזור איקיטוס לישראל. גל נוסף של גיור יהודי פרו רבים הושלם ב-2011. עליות נוספות הושלמו מאז, כולל כ-150 איש בשנים 2013–2014. רובם יושבו ברמלה.[3]

סרטים תיעודיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • הסרט התיעודי "ארץ אמזוניה" (Eretz Amazonia), של דוד סלגאדו אלמליח, מבוסס על ספרו של סמואל בנשימול "ארץ אמזוניה: סאגת היהודים באמזונס", על היהודים בצפון ברזיל (קישור לצפייה ביוטיוב).[8][9]
  • "היכן הרב?" (Where is the Rabbi?, 2002), של סטיבן ניוג'נט ורנאטו אתיאס, מציג את חיי היהודים באגן האמזונס (קישור לצפייה ביוטיוב).
  • "הגעגוע: היהודים הנשכחים של אמריקה הדרומית" (2006, The Longing: The Forgotten Jews of South America), של גבריאלה בוֹם, מתמקד בצאצאי האנוסים (קריפטו-יהודים) באמריקה הדרומית, ובמיוחד אקוודור וקולומביה, שחלקם שואפים להתגייר כדי לקבל הכרה כיהודים (קישור לצפייה בווימאו).[7][10]
  • "האש שבפנים: יהודים ביער הגשם האמזונס" (2008, The Fire Within: Jews in the Amazonian Rainforest), של לורי סלסדו מיטראני, עוסק בצאצאיהם של יהודי פרו באיקיטוס, ובמאמציהם להחיות את יהדותם ולעלות לישראל בסוף המאה ה-20.[11]

אישים בולטים בקהילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • סמואל בנשימול (אנ') (1923–2002, Samuel Isaac Benchimol) היה כלכלן, מדען ופרופסור שהתמחה באזור האמזונאס, הרצה וחקר באוניברסיטה הפדרלית של האמזונאס, והיה נשיא "הוועד היהודי של האמזונאס" (Commitê Israelita do Amazonas). הוא חיבר את הספר "ארץ אמזוניה" על תולדות יהדות האזור.
  • יצחק בניון שבח (אנ') (1907–1996, Isaac Benayon Sabba) היה יזם ובעלי חברות שונות, בין היתר חברת הנפט הגדולה ביותר באזור האמזונאס במאה ה-20, "Petroleo Sabbá". סבו היגר לברזיל ממרוקו, אימו הייתה מפורטוגל, והוא צאצא של הרב הספרדי אברהם סבע שבגירוש ספרד נמלט למרוקו.
  • דאווי אלקולומברה (אנ') (נולד 1977, Davi Samuel Alcolumbre Tobelem), פוליטיקאי במפלגה הדמוקרטית (Democratas), סנטור בסנאט הפדרלי של ברזיל מטעם מדינת אמאפה. ב-2019–2021 כיהן כנשיא הסנאט הברזילאי והיה ליהודי הראשון בתפקיד זה. בפברואר 2021 החל לכהן כראש ועדת חוקה, צדק ואזרחות בסנאט.

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Moreno, Aviad. 2016. "Moroccan Jewish Emigration to Latin America: The State of Research and New Directions". Hespéris-Tamuda LI (2): 123-140.
  • Margalit Bejarano, “The Sephardic Communities of Latin America: A Puzzle of Sub-Ethnic Fragments,” in Contemporary Sephardic Identity in the Americas: An Interdisciplinary Approach ed. Margalit Bejarano and Edna Aizenberg (Syracuse: Syracuse University Press, 2012), 26-29.
  • Mario Eduardo Cohen, “Los Que Abrieron las Puertas: los Judeo-Sefardíes Arribados a América Latina en Siglo XIX,” Maguén-Escudo 133 (October-December) (2004), 16.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Jeff Malka,"Indiana Jones meets Tangier Moshe", Sephardic Genealogy Resources,
  2. ^ 1 2 3 4 Ariel Segal Freilich, Jews of the Amazon: Self-exile in Earthly Paradise, Jewish Publication Society, 1999, pp. 1-5
  3. ^ 1 2 Judy Maltz, "For the Jews of the Amazon, Israel Is a Whole Different Kind of Jungle", Haaretz, 11 June 2013, accessed 25 August 2015
  4. ^ "Veltman, Henrique. Os Hebraicos da Amazônia" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2011-07-14. נבדק ב-2012-03-20.
  5. ^ 1 2 עמיר פלג, הקדוש היהודי ממנאוס, באתר ynet, 19 ביוני 2014
  6. ^ 1 2 3 4 "The Jewish Community of Brazil". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot.
  7. ^ 1 2 3 Michael Fox, "Film Uncovers Amazonian Jews Who Want to Make Aliyah", JWeekly, 14 November 2008
  8. ^ "YouTube links to documentary online". אורכב מ-המקור ב-2015-11-17. נבדק ב-2015-08-24.
  9. ^ Samuel Benchimol, Eretz Amazônia : os judeus na Amazônia, Manaus, AM: Valer Editora, 1998, ISBN 85-86512-21-4
  10. ^ Nathan Southern, Overview: The Longing: The Forgotten Jews of South America (2006), New York Times
  11. ^ The Fire Within: Jews in the Amazonian Rainforest (2008), Jewish Film Festivals


יהדות אמריקה הדרומית
אורוגוואי • אקוודור • ארגנטינה • בוליביה • ברזיל • גיאנה • ונצואלה • סורינאם • פרגוואי • פרו • צ'ילה • קולומביה