יהודית והולופרנס (קלימט)
.jpg) | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| צייר | גוסטב קלימט |
| תאריך יצירה | 1901 |
| טכניקה וחומרים | שמן על בד |
| ממדים בס"מ | |
| רוחב |
42 ס״מ  |
| גובה |
84 ס״מ |
| נתונים על היצירה | |
| מספר יצירה |
4737 (מוזיאון בלוורדה) |
| מיקום |
הגלריה האוסטרית בארמון בלוודר וינה שבאוסטריה |
  | |
יהודית והולופרנס (בגרמנית: Judith und Holofernes) הוא ציור שמן מעשה ידי הצייר גוסטב קלימט, שצויר בשנת 1901 ומתאר את יהודית עם ראשו הכרות של הולופרנס. היצירה מוצגת בגלריה האוסטרית בארמון בלוודר בווינה.[1][2]
רקע והשפעה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודית היא גיבורת ספר יהודית, מן הספרים החיצוניים למקרא שבו מתואר כיצד היא עורפת את ראשו של הולופרנס, שר הצבא האשורי, לאחר שהסתננה למחנהו כדי להציל את עמה.
כאשר קלימט התמודד עם התמה של יהודית, היא כבר תוארה פעמים רבות באמנות מימי הביניים ואילך. ישנם תיאורים רבים המבטאים את אומץ לבה ואת ענוותה, כגון יהודית והולופרנס של דונטלו. כמו גם תיאורים אלימים, למשל יהודית והולופרנס של קאראווג'ו ויהודית עורפת את ראשו של הולופרנס של ארטמיזיה ג'נטילסקי. לעומתם, ציור זה של קלימט איננו אלגוריה בלתי תלויה בזמן, אלא תיאור של אשת חברה וינאית מתקופתו. הציור הכה את וינה בתדהמה שכן הוינאים לא ציפו לראות את האלמנה היהודיה יראת השמיים בדמות פאם פאטאל שנראית בבירור כמי שנהנית ממעשיה.[2]
הציור, ששמו הפופולרי הוא "יהודית הראשונה" (באנגלית: Judith I), חולק אלמנטים מהקומפוזיציה עם "החטא" (אנ') של פרנץ סטוק (אנ') משנת 1893. הוא ממחיש גיבורה בעלת תכונות של אישה מכשפת ומקסימה, שתוארו על ידי אמנים וסופרים סימבוליסטים כמו אוסקר ויילד, ויקטור וסנצוב, גוסטב מורו ואחרים. היא עד כדי כך חושפת את כוחה ומיניותה שהמבקרים תייגו אותה בטעות כשלומית בת הרודיאס. כדי להדגיש שהאישה איננה שלומית אלא יהודית, ביקש קלימט מאחיו ליצור עבורו את המסגרת המוזהבת שבה חרוטות המילים: "יהודית והולופרנס".
בשנת 1903, הסופר והמבקר פליקס סלטן תיאר את יהודית כאחת "עם אש גועשת במבטה האפל, ואכזריות בקווי פיה ונחירייה הרועדים מתשוקה. נראה כי בתוך נקבה מפתה זו יש כוחות מסתוריים רדומים". אף על פי שיהודית בדרך כלל תוארה כאלמנה אדוקה שפשוט מילאה חובה גבוהה יותר, כאן היא אב הטיפוס של דמות הפאם פאטאל אשר קלימט תיאר שוב ושוב ביצירותיו.
על אף השינויים, ניתן לזהות כי הדוגמנית היא ידידתו של קלימט (ואולי גם אהובתו), הסוציאליסטית הווינאית אדלה בלוך-באואר, אשר קלימט צייר שני דיוקנאות נוספים שלה בשנים 1907 ו-1912. הציור נרכש כמעט מיידית על ידי הצייר השווייצרי פרדיננד הודלר (אנ').
בשנת 1999 ציירה האמנית האמריקאית טינה בלונדל בצבעי מים ציור שמושפע באופן מפורש מציור זה.[3]
תיאור היצירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]_Gustav_Klimt_-_Giuditta_II_(Judith_II)_with_original_frame_-_Museo_d%27arte_moderna.jpg)
קלימט מתעלם במכוון מהתייחסות עלילתית כלשהי וממקד את התמונה ביהודית בלבד. עד לכך הוא ראשו של הולופרנס, שנדחק כל כך לשוליים הימניים עד שנחתך בחלקו מן התמונה. אין גם כל זכר לחרב עקובה מדם, הגיבורה יכולה הייתה להשתמש בכלי נשק אחר באותה מידה. יהודית מתוארת בעזרת קווי מתאר הניצבים זה לזה: קווי המתאר המאונכים של הגוף ניצבים לקווי המתאר האופקיים של הידיים בחלק התחתון, של הזרוע, של הכתפיים, של שרשרת הצוואר ולבסוף של בסיס השיער.
פניה של יהודית מבטאים שילוב של רפיון נפש וסטייה. הראש המורם מעט מקרין תחושת גאווה, ואילו חזותה רדומה וחושנית, עם שפתיים החצויות בין התרסה לפיתוי. המבט המעומעם שלה, שמשמש גם כביטוי של הנאה, מתריס גם הוא את הצופה. הניגוד בין שיערה השחור לזוהר המוזהב של הרקע מוסיף לאלגנטיות של הציור. תסרוקתה האופנתית מודגשת על ידי המוטיבים המסוגננים של העצים הפורחים בצדדים. לבושה מעניק לצופה מבט על פלג גוף עליון חשוף כמעט לחלוטין, ורומז לעובדה שיהודית פיתתה את הולופרנס לפני שערפה את ראשו. פרנץ א. ג. סאבו מתאר זאת בצורה הטובה ביותר כ"סמל הניצחון של הארוטיות הנשית על פני האגרסיביות הגברית".
הקסם והמגנטיות עליהם יהודית הראשונה שומרת, ננטשו על ידי קלימט ב"יהודית השנייה" משנת 1909, שם היא רוכשת תכונות חדות יותר וביטוי עז ודמותה מוצגת בשלמותה, ולא רק עד המותניים. תיאור זה הוא הרבה יותר מצמרר. כאן היא מסתכלת שמאלה ולא לעבר הצופה. אף על פי שהעירום הוא יותר מפורש מבציור "יהודית הראשונה", הציור פחות אירוטי ויותר מפחיד. פלג גופה העליון המתפתל וידיה דמויות הטפרים האוחזות בראש, משווים לה מראה נקמני ולא ארוטי.[4]
המוות בציורי יהודית של קלימט קשור לארוטיקה, לנשים ולאופן שבו הן מאיימות על גברים. גיבורת הביבליה שהצילה את עמה מידי הגבר התוקפני הופכת לדמות ארוטית שמעשיה מתרחש באמצעו של רגע אורגזמי. הציורים מציעים "משבר של האגו הגברי", פחדים ופנטזיות אלימות, כולם מסובכים במוות ארוטי, אשר נשים ומיניות עוררו אצל לפחות חלק מהגברים סביב תחילת המאה ה-20.[4]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Klimt, Gustav: Judith I". zeno.org. (בגרמנית)
- ^ 1 2 "Judith and the Head of Holofernes, 1901 by Gustav Klimt". gustav-klimt.com. (באנגלית)
- ^ "I'll Make You Shorter by a Head (Judith I)". Minneapolis Institute of Art. (באנגלית)
- ^ 1 2 Whalen, Robert Weldon (2007). Sacred Spring: God and the Birth of Modernism in Fin de Siècle Vienna. Eerdmans. p. 80–81. ISBN 978-0-8028-3216-0. (באנגלית)