"קצה קצהו של הנראה לעין, קצה הראייה, הדימוי והסיפור שמאחוריו: יהושע בורקובסקי מגיע לשם בדרכו הייחודית, הנזירית והאסתטית [...], המדעית אך גם המאגית שביפה. הוא בוחן את אופני הראייה של העין האנושית את הדימוי, לפני התפוגגותו. בורקובסקי מנסה לתפוס את רוח הרפאים של הדברים הממשיים, עד שהצופים מפקפקים במראה עיניים"
[2]
המשורר ישראל אלירז ייחד את ספרו "הבט" (קשב לשירה, 2012) להתבוננות בציוריו של בורקובסקי ולמחשבות על ציור בכלל.
2003 - עולה לגמר בתחרות 'אור ומשנה', פרס עדי לביטוי היהודי באמנות ובעיצוב
2013 - פרס דיזנגוף. מנימוקי השופטים: "יצירתו נוגעת ברובד עמוק של המהות הציורית. ציוריו מטמיעים את הערכים הבסיסיים של האור, הצבע והמצע. באמצעותם הוא משמיע הד שקט לגדולי אמנות הציור”.[3]