קוינה יוונית יהודית או יוונית הלניסטית יהודית היא גרסה של יוונית קוינה, שמצויה במספר טקסטים בניב אלכסנדרוני של היהדות ההלניסטית, בעיקר בתרגום השבעים של התנ"ך והספרות הנלווית אליו. המונח מקביל במידה רבה ליוונית של תרגום השבעים, כקטגוריה תרבותית וספרותית ולא לשונית. וריאציות קטנות של תחביר ואוצר המילים ביוונית קוינה של סופרים יהודים, אינן ייחודיות מבחינה לשונית, כמו השפה המאוחרת יווניטיקה (או יוונית יהודית), המדוברת על ידי יהודים רומניוטים ביוון.
העבודה העיקרית בתחום זה נערכה במבוא לברית הישנה ביוונית על ידי חוקרים כמו הנרי ברקלי סוויט[1]. סוויט הדגיש את הייחודיות של היוונית של השבעים בהשוואה לטקסטים יוונים אחרים של התקופה. השקפה זו בוטלה במידה רבה על ידי חוקרים מאוחרים יותר, שכן שפע פפירוסים וכתובות קוינה מקומיות ומנהליות לא-יהודיות שוחזרו ונחקרו טוב יותר. מתקופת סוויט, היוונית של תרגום השבעים הוצבה בהקשר של מגוון רחב של טקסטים יהודיים מהתקופה ולאחרונה גם לטקסטים היווניים בין מגילות ים המלח.
ישנה הסכמה אקדמית כללית שהיוונית המשמשת בטקסטים היווניים היהודיים של קוינה אינה שונה באופן משמעותי מספיק מהטקסטים היווניים האליליים של קוינה כדי שתתואר כ"יוונית יהודית".[2] הסכמה זו תקפה גם לגבי הברית החדשה. בשל ההשפעה הדומיננטית של תרגום השבעים, המסמכים הראשונים של "יוונית נוצרית" ושל "יוונית פטריסטית" יצרו מעין הרחבה של היוונית הקלאסית מחד גיסא, ושל התנ"ך והיוונית היהודית-הלניסטית מאידך.
רק אלף שנים מאוחר יותר הופיע דיאלקט יהודי אמיתי של יוונית, יווניטיקה.
הדקדוק היווני של קוינה חורג מהדקדוק היווני הקדום בכמה תחומים, אך הטקסטים היהודיים תואמים בדרך כלל לטקסטים גויים, למעט מספר קטן של פרטים סמי-דקדוקיים. כצפוי, טקסטים יהודיים רבים כמעט אינם מראים ייחודיות ביחס לקוינה המשמשת מחברים גויים. סופרים הכותבים עבור קהלים גויים כמו יוספוס ופילון מאלכסנדריה מקפידים על סטנדרט של דקדוק יווני הרבה מעל זה של מקורות פגאניים רבים ששרדו.
ההבדל עיקרי בין תרגום השבעים לבין טקסטים עכשוויים לא-יהודיים של קוינה הוא נוכחותם של מספר תחדישים או שימוש חדש באוצר המילים. חלק מהתחדישים של השבעים אינם מטבעות לשון חדשים לחלוטין ועשויים להיות שילובים של מונחים קיימים, כמו מספר גדול של מילים מורכבות המייצגות שתי מילים או יותר בעברית.