![]() | |
לידה |
3 בדצמבר 1758 Sedlec, צ'כיה ![]() |
---|---|
פטירה |
13 באפריל 1825 (בגיל 66) וינה, האימפריה האוסטרית ![]() |
מוקד פעילות |
האימפריה האוסטרית ![]() |
סוגה |
מוזיקה קלאסית ![]() |
כלי נגינה |
פסנתר ![]() |
![]() ![]() |
יוזף גלינק (בצ'כית: Josef Gelinek או Josef Jelinek, 3 בדצמבר 1758 – 13 באפריל 1825), ידוע גם כ"אב גלינק" או ה"אבאט גלינק", היה פסנתרן ומלחין אוסטרי ממוצא צ'כי, יליד בוהמיה, כומר קתולי בהכשרתו.
גלינק נולד בטאבור או בסדלצה,[1] בדרום-בוהמיה. מקור שם משפחתו צ'כי, ככל הנראה, ילינק. הוסמך בגיל 28, בשנת 1786, לכמורה קתולית. הצטיין במיוחד כפסנתרן וירטואוז וכמלחין. מורו הראשון למוזיקה היה אביו, שלימד בבית ספר, אחר כך למד אצל נגן העוגב והמלחין יוזף זגרט או זגר בפראג. מאוחר יותר למד אצל יוהאן גיאורג אלברכטסברגר בווינה. מוצרט הבחין בכישרונו כששמע אותו מבצע וריאציות על נושא מאחת האופרות שלו בעת קונצרט בארמון הרוזן פיליפ קינסקי. הוא התרשם כל כך שהמליץ לרוזן קינסקי להעסיק את גלינק ככומר "קפלן" וכמורה לפסנתר ולמקצועות אחרים בארמון. ואכן גלינק עבד בהמשך כחמש עשרה שנה בשירות משפחת קינסקי. לאחר מכן החל משנת 1795 עבר לשרותו של הנסיך ניקולאוס אסטרהאזי. בקריירה הכנסייתית שלו הגיע לדרגת "אב של מנזר" ("אבאס", בגרמנית "אבט").
היה ידיד של יוזף היידן ושל בטהובן. שמו כפסנתרן הלך לפניו בווינה, אולם אחרי שקרא תיגר על בטהובן הצעיר במין "דו-קרב" של נגינה בפסנתר, נדהם מיכולותיו הטכניות והכיר בתבוסתו. [2] ב-1822 נמנה עם הנענים להזמנתו של המלחין אנטון דיאבלי לכתיבת וריאציות על נושא. יצירותיו זכו בהצלחה מסוימת בחייו, חלקן הגדול נשכחו. אחד מתלמידיו בחצר הרוזנים קינסקי היה הגיטריסט הווינאי ונצל מתייקה (Matiegka). [3]
גלינק היה מפורסם בווריאציות שכתב על נושאים מוזיקליים מאת מלחינים רבים. משום כך הקדיש לו המלחין קארל מריה פון ובר את המכתם הבא:
גלינק נפטר בווינה בשנת 1825.