יולי פון אגלופשטיין
 | |
| לידה |
12 בספטמבר 1792 ארלנגן, ממלכת פרוסיה  |
|---|---|
| פטירה |
16 בינואר 1869 (בגיל 76) מנזר מרינררוד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| תחום יצירה |
ציור |
| הושפעה על ידי |
קרל פרדיננד זון, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה |
  | |
יולי פון אגלופשטיין (בגרמנית: Julie von Egloffstein; 12 בספטמבר 1792 – 16 בינואר 1869) הייתה ציירת גרמנייה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יולי פון אגלופשטיין הגיעה ממשפחת האצילים הפרנקונית פון אגלופשטיין. נישואיה של אמה הנרייטה פון אגלופשטיין (1773–1864) היו אומללים. האם התגרשה בשנת 1803. הנרייטה פון אגלופשטיין פגשה את יוהאן ולפגנג פון גתה כבר בשנת 1795 ועברה עם חמשת ילדיה לויימאר בשנת 1799, שם התגורר חלק מהמשפחה המורחבת של אגלופשטיין ושירת בשירותים דוכסיים.[1]
היא ואחיותיה הגדולות פקדו את ביתו של גתה, שאהב במיוחד את יולי והקדיש לה שירים. קנצלר המדינה פרידריך מילר גם ראה אותה לעיתים קרובות וקידם אותה. בהשתתפותו של גתה, שכיהן כחבר מועצה, פיקח על בית הספר לציור בוימאר, התפתחה יולי אגלופשטיין לציירת מכובדת. את הכשרתה קיבלה מגאורג פרידריך קרסטינג ובערך ב־1840 מקרל פרדיננד זון בבית הספר לציור בדיסלדורף. [2]
יולי טיילה רבות בגרמניה ובארצות אחרות, שם זכתה להערצה בחוגים עירוניים על יופייה וכישרונה האמנותי.
לאחר שאמה התחתנה עם קרל פון ביולייה-מרקוניי בשנת 1804, שקיבל את תפקיד בעל היער בהילדהיים בשנת 1815, מנזר מרינרודה הפך לביתה. בשנת 1826, לאחר מספר מפגשי לימוד, ציירה את גתה בשני ציורי שמן גדולים. עד 1829 היא ציירה את בני המשפחה הדוכסית בוימאר, את המלך הבווארי לודוויג הראשון ואת המלכה תרזה. ב־1829 נסעה לאיטליה ללמוד, הפכה במהרה לחלק ממושבת האמנים הגרמנים ברומא והפכה לחברת כבוד באקדמיה הרומית של סנט לוקה.
בשנת 1832 חזרה יולי פון אגלופשטיין לויימאר מאיטליה. פיסגת עבודתה היה בשנים הבאות. לקראת סוף חייה היה לה קשה יותר ויותר לצייר, עקב מצבה הגופני הקשה.
הדיוקן המיניאטורי של גברת קולדיץ, שניתן לשתי בנותיה של מריה מרגרטה קולדיץ בחג המולד 1856, הוא עבודתה האחרונה. [3]
יולי פון אגלופשטיין נפטרה ערירית ב־16 בינואר 1869 במריאנרוד ליד הילדסהיים.
מורשת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום הולדתה ה-200 בשנת 1992 הציגו מוזיאון הילדסהיים, מוזיאון רומר ופליזאוס והמוזיאון הלאומי גתה בוויימאר תערוכה מעבודותיה של יולי פון אגלופשטיין.
חדר עם כן כן וציורים הוקם לכבודה בטירת אגלופשטיין.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Egloffstein, Gräfin Julie. In: Ulrich Thieme (Hrsg.): Allgemeines Lexikon der Bildenden Künstler von der Antike bis zur Gegenwart. Begründet von Ulrich Thieme und Felix Becker. Band 10: Dubolon–Erlwein. E. A. Seemann, Leipzig 1914, S. 384
- ^ Künstler und Künstlerinnen der Düsseldorfer Malerschule (Auswahl, Stand: November 2016): Egloffstein, Julie von, um 1840 PU (Privatunterricht) Carl Ferdinand Sohn. (PDF)
- ^ Manfred Boetzkes (Hrsg.): Goethes glückliche Zeichnerin? Das unvollendete Künstlerleben der Julie von Egloffstein (1792–1869). S. 173.