מידע כללי | |
---|---|
מאת | דניאל דפו |
שפת המקור | אנגלית |
סוגה | רומן היסטורי |
נושא | מגפת הדבר בלונדון, 1665 |
מקום התרחשות | לונדון, אנגליה |
הוצאה | |
תאריך הוצאה | מרס 1722 |
הוצאה בעברית | |
תאריך | 2002 |
תרגום | יותם ראובני |
יומן שנת המגפה הוא ספר מאת דניאל דפו, שהתפרסם לראשונה במרץ 1722. זהו סיפור על חוויותיו של אדם אחד בשנת 1665, שבמהלכה פגעה מגפת דבר הבלוטות בעיר לונדון במה שנודע כמגפה הגדולה של לונדון. הספר מסופר באופן כרונולוגי, אם כי ללא מקטעים או כותרות פרקים, ועם מאמרים מוסגרים וחזרות תכופות.[1]
הספר הוצג כעדות ראייה לאירועי אותה תקופה אך נכתב שנים אחריה. דפו היה רק בן חמש בשנת 1665 כשהמגפה הגדולה התרחשה, והספר עצמו ראה אור בראשי התיבות .H.F והוא מבוסס כנראה על יומניו של דודו של דפו, הנרי פו, שכמו .H.F היה יצרן אוכפים שהתגורר ברובע וייטצ'אפל במזרח לונדון. ניכר כי המחבר מתאמץ ליצור מצג אמין וקרוב למציאות ככל שביכלתו, למשל על ידי זיהוי שכונות ספציפיות, רחובות ואפילו בתים שבהם התרחשו האירועים המסופרים. בנוסף, הוא מספק טבלאות עם נתוני הנפגעים ודן באמינותם של דיווחים ואנקדוטות שונות ששמע או קרא.
הספר מושווה לעיתים קרובות לדיווחים עובדתיים בני התקופה על אודות המגפה ביומנו של סמיואל פיפס. דיווחו של דפו, שכולל מחקר רב, הוא שיטתי ומפורט יותר מדיווחו של פיפס, המסופר בגוף ראשון.
שיוך החיבור לסוגה מסוימת שנוי במחלוקת.[2] תחילה הוצג ונקרא כספר עיון,[3] אך בשנות ה-80 של המאה ה-18 התקבע מעמדו כיצירה בדיונית. הוויכוח נמשך האם ניתן לראות בדפו את מחבר היצירה ולא רק את העורך שלה.[4] אדוארד וודלייק בריילי כתב בשנת 1835 כי היומן "באופן נחרץ, אינו בדיוני, אינו מבוסס על בדיון ... עוול גדול נעשה לזכרו של [דפו] כשמייצגים אותו כך." בריילי השווה את דיווחו של דפו עם דיווחים אמינים כגון Loimologia מאת ד"ר נתנאל הודג'ס (1672), יומנו של סמיואל פיפס וקולו האיום של אלוהים בעיר על ידי מגפה ואש מאת תומאס וינסנט (1667), ועם מקורות ראשוניים.[5] גם ווטסון ניקולסון - שכתב בשנת 1919 - טען כי "אין הצהרה אחת ביומן הנוגעת להיסטוריה של המגפה הגדולה בלונדון שלא אומתה", וכך היצירה יכולה להיחשב כ"היסטוריה אותנטית". לדברי ניקולסון, זהו "תיעוד נאמן של עובדות היסטוריות... [ו]לכך נועד על ידי מחברו."[6] לפחות מבקר ספרות מודרני אחד, פרנק בסטיאן, הסכים כי "הפרט שהומצא הוא ... קטן וחסר חשיבות" וכי היומן "קרוב יותר לתפיסתנו את ההיסטוריה מאשר לזה של הבדיון", וכי "כל ספק הנוגע לתיוג היצירה "בדיה" או "היסטוריה" נובע מהעמימות הטמונה במילים אלה."[7]
מבקרי ספרות אחרים טענו כי יש להתייחס ליצירה כיצירת סיפורת דמיונית, ולכן ניתן לתאר אותה בצדק כ"רומן היסטורי".[8] כך טען אוורט צימרמן, שכתב כי "עוצמת ההתמקדות במספר היא שעושה את יומן שנת המגפה לדומה יותר לרומן מאשר... להיסטוריה." השימוש של דפו במספר .H.F, והצגתו הראשונית את היומן כזכרונות של עד ראייה למגפה, הם הנקודות העיקריות עבור מבקרים הרואים בחיבור "רומנסה" - "יצירה מהסוג המוזר של יצירות המרחף בין רומנסה להיסטוריה" כפי שתיאר וולטר סקוט - ולא תיאור היסטורי.[9] וולטר ג'ורג' בל, היסטוריון של המגפה, ציין כי אין להחשיב את דפו כהיסטוריון מכיוון שהוא משתמש במקורותיו ללא ביקורת.[10]