לידה |
1732 מיקולוב, צ'כיה |
---|---|
פטירה |
25 באפריל 1817 (בגיל 85 בערך) וינה, האימפריה האוסטרית |
מוסדות | |
עיסוק | סופר, פוליטיקאי, מורה, פילוסוף, משפטן, איש צבא, עיתונאי, כלכלן, פרופסור, עורך |
מדינה | האימפריה האוסטרית |
יוסף פון זוננפלס (בגרמנית: Joseph Freiherr von Sonnenfels, 1732–25 באפריל 1817) היה משפטן וסופר אוסטרי וגרמני, יהודי מומר. ממנהיגי תנועת האילומינטי באוסטריה, וחבר קרוב של מוצרט.
נולד בניקלשבורג שבמוראביה בשנת 1732. הוא היה בנו של פרלין ליפמן (1705–1768), ונכדו של הרב יחיאל מיכל חסיד רבה של ברלין ורבה הראשי של מרקיזות ברנדנבורג. ליפמן ושלושת ילדיו, וללא אשתו, המירו את דתם לנצרות קתולית בין השנים 1735–1741. עם התנצרותו אימץ האב את השם אלויס וינר, ולאחר שקיבל תואר אצולה נקרא אלויס פון זוננפלס. יוסף, שהוטבל בילדותו המוקדמת, קיבל את השכלתו היסודית בגימנסיה של עיר הולדתו ניקלשבורג, ולאחר מכן למד פילוסופיה באוניברסיטת וינה. ב-1749 הצטרף לחיל הרגלים האוסטרו-הונגרי והתקדם לדרגת רב-טוראי. עם שחרורו מהצבא בשנת 1754, החל בלימודי משפטים באוניברסיטת וינה. מ-1761 עד 1763 כיהן כמזכיר משמר הקיסר האוסטרי. ב-1763 מונה לפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת וינה, ושימש גם כרקטור באוניברסיטה. בשנת 1779, הוא קיבל את התואר "Wirklicher Hofrath", וב-1810 נבחר לנשיא האקדמיה לאמנויות יפות בווינה, תפקיד שבו כיהן עד מותו.[1]
מ-1765 עד 1767 ומ-1769 עד 1775 היה זוננפלס עורך כתב העת "Der Mann ohne Vorurtheil", שבו הגן על הנטיות הליברליות בספרות. ב-1776 פרסם חיבור שקרא לביטול עונשי גוף ועינויים באוסטריה. בשנת 1817 נבחר זוננפלס לחבר החברה הפילוסופית האמריקאית בפילדלפיה.[2]
פון זוננפלס היה ידידו של משה מנדלסון והיה עמו בקשר מכתבים.[3]