יחסי אינדונזיה–ישראל | |
---|---|
לחצו כדי להקטין חזרה | |
אינדונזיה | ישראל |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
1,904,569 | 22,072 |
אוכלוסייה | |
284,611,571 | 10,023,983 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
1,371,171 | 509,901 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
4,818 | 50,868 |
משטר | |
דמוקרטיה נשיאותית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
בין מדינת ישראל ורפובליקת אינדונזיה לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים באופן רשמי אך מעת לעת מתקיימים מגעים לא רשמיים.
ב-10 בינואר 1950 הייתה ישראל בין הראשונות שהכירו בעצמאות אינדונזיה[1]. אינדונזיה הודתה על ההכרה[2][3]. בספטמבר 1950 תמכה ישראל בבקשת אינדונזיה להתקבל לאו"ם[4]. שר החוץ אבא אבן אף ברך את אינדונזיה באופן רשמי בעצרת האו"ם[5]. אולם הליגה הערבית לחצה על אינדונזיה לא לקשור קשרים עם ישראל, בעיקר קשרי מסחר[6].
בשנת 1953 ביקרה משלחת של המפלגה הסוציאליסטית של אינדונזיה בישראל[7].
בנובמבר 1966 כתב המוסד דו"ח מיוחד על טיהור הקומוניסטים באינדונזיה, בו תוארו ההיקף והאכזריות של מעשי הטבח. על אף זאת, ישראל ראתה באינדונזיה שותפה לגיטימית לקידום מטרות ביטחוניות, כלכליות ופוליטיות. המוסד ניהל מגעים עם המשטר הצבאי באינדונזיה להקמת פרויקטים מסחריים משותפים בתחומים שונים, כגון שמן, קופרה, נפט גולמי, כותנה ושיווק יהלומים. חלק מהסחורות הללו הועברו בין המדינות בתיווכן של חברות זרות.
המוסד ארגן ביקורים של משלחות אינדונזיות בישראל, ונציגי המוסד חזרו וביקרו באינדונזיה ונפגשו עם נציגי המשטר הצבאי. ביקורים אלה נשמרו בסוד. בישיבה של ועדת החוץ והביטחון ב-4 באפריל 1967, כשנה לאחר הטבח, אישר שר החוץ אבא אבן כי מתקיימים מגעים בין המדינות, וכחודש לאחר מכן נחתם הסכם סחר סודי עם צבא אינדונזיה לרכישת ציוד צבאי ומדים מישראל[8].
ב-19 בנובמבר 1969 נמנעה ישראל בהצבעה בדבר סיפוח איריאן המערבית לאינדונזיה.
בתחילת שנות ה-80 מכרה ישראל לאינדונזיה 30 מטוסי A-4 סקייהוק מעודפי חיל האוויר[9].
בעקבות החתימה על הסכמי אוסלו, ב-15 באוקטובר 1993 ביקר ראש ממשלת ישראל יצחק רבין באינדונזיה ונפגש עם נשיא אינדונזיה אז סוהארטו. בעקבות הביקור נפתחה המדינה לתיירות מישראל, אך לא פתחה נציגות רשמית בישראל. לאחר בחירתו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה, הקיפאון המדיני והפסקת שיחות השלום, הפסיקה אינדונזיה מתן אישורי כניסה לתיירים מישראל ב-1997[10].
ב-1 באוגוסט 1997 נחתו 35 ישראלים במדן. לפחות 2 מהם שלמו מראש 250 דולרים של ארצות הברית תמורת אשרת הכניסה, ששודכה אל דרכוניהם, בשגרירות אינדונזיה בבנגקוק. שניהם יצאו מאינדונזיה ב-16 באוגוסט 1997 כאשר פג תוקף האשרה.[11]
בשנת 2000, ביקר השר לפיתוח אזורי, שמעון פרס, במדינה.
בשנת 2002, דיווח המכון למחקרי ביטחון לאומי כי ישראל סיפקה מזל"טים לצבא אינדונזיה[12].
בינואר 2005 נחת מטוס אל-על באינדונזיה ופרק 90 טונות של ציוד חירום לנפגעי הצונאמי באוקיינוס ההודי שאירע בדצמבר 2004[13].
באפריל 2006, שני דיפלומטים ישראלים ערכו ביקור רשמי באינדונזיה, סמנכ"ל אסיה במשרד החוץ, עמוס נדאי, ושגרירת ישראל בתאילנד, יעל רובינשטיין[14]. השניים דנו, בין היתר, בכינון יחסים דיפלומטיים בין ישראל לאינדונזיה[15]. באוקטובר 2006, הכריזה לראשונה התעשייה האווירית לישראל על הסכם גלוי לאספקת מל"טים לאינדונזיה[16].
נשיא אינדונזיה עבד א-רחמן וחיד הביע רגשי כבוד כלפי העם היהודי ומדינת ישראל, וקרא להכיר בה, אף שביקר את מדיניותה כלפי הפלסטינים[17]. וחיד ביקר מספר פעמים בישראל - בין היתר, באוקטובר 1994 ובמרץ 1997 במסגרת פעילותו בקרן פרס לשלום וכשהוענקה לו מדליה על שם יצחק רבין[18]. ביוני 2003 ביקר שוב בישראל נפגש עם שר החוץ, סילבן שלום, ואמר כי אם יזכה בבחירות לנשיאות ארצו באוגוסט 2004, הוא יפעל לכינון יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל[19].
במרץ 2016 מנעה ישראל את כניסת שרת החוץ של אינדונזיה לרמאללה, משום שסירבה לבקר גם בירושלים ולהיפגש עם גורמים בממשלת ישראל[20]. באותה עת הצהירה סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי, כי ישראל מקיימת בפועל מגעים עם אינדונזיה וכי היה סיכום מראש שהופר על כך ששרת החוץ של אינדונזיה תבקר בירושלים[21].
בתחילת מאי 2018 דווח כי אינדונזיה עתידה להקל על ישראלים המבקשים ויזת תיירות למדינה[22], אך לאחר כשבועיים דווח על איסור כניסת ישראלים לאינדונזיה, בתגובה לפעילות ישראל בעזה[23]. ישראל הודיעה כי בתגובה תאסור על כניסת תיירים אינדונזיים[24], אך בהמשך הודיעה על דחיית האיסור כמחווה של רצון טוב לרגל עיד אל-פיטר ועל בחינת הסוגיה מחדש[25]. ביוני 2018 דווח כי בעקבות מאמצים דיפלומטיים שקטים בין שתי המדינות, יוסרו ההגבלות על כניסת תיירים ישראליים לאינדונזיה, כמו כן גם על כניסת תיירים אינדונזיים לישראל, וכי למעשה אזרחי כל אחת מן המדינות יוכלו לבקר בחופשיות במדינה השנייה[26], לאחר הוצאת ויזה אליה.
בסוף 2021, העיתונאי ברק רביד דיווח כי מזכיר המדינה של ארצות הברית אנתוני בלינקן דן עם ממשלת אינדונזיה על האפשרות לנורמליזציה ביחסיה עם מדינת ישראל, כחלק מהסכמי אברהם[27].
בינואר 2022, לציון יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, נפתחה תערוכה של "יד ושם" בבית הכנסת "שער השמיים" בסולאווסי[28].
אינדונזיה הייתה אמורה לארח את גביע העולם בכדורגל עד גיל 20 - 2023. אולם בעקבות ההפגנות נגד השתתפות נבחרת ישראל בטורניר, וסירובה של אינדונזיה להכניס את נבחרת ישראל למדינה, נשללה מאינדונזיה הזכות לארח את הטורניר. לפני שנשללה זכות הארוח מאינדונזיה, שתק נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו לנוכח ההפגנות, באשר יש דמוקרטיה. הודיע מושל באלי שלא יארח את נבחרת ישראל שם, ורק אדם אחד מאנשי התאחדות הכדורגל האינדונזית אמר בשדור בטלוויזיה, שאם לא נקבל את כל הנבחרות "נביש אותנו עצמנו"[29]. לא שמעו לו. ג'וקו וידודו הגיב רק יום אחד לאחר שנשללה זכות הארוח מאינדונזיה. דומה שלמרבית האינדונזים לא היה אכפת. רק בפייסבוק היו כמה שדנו בשאלה האם אינדונזיה צריכה להתחרט על שלילת זכות הארוח. הנושא ירד מסדר היום לאחר כמה ימים.
באפריל 2024 טען שר החוץ ישראל כ"ץ כי אינדונזיה הסכימה לכונן קשרים רשמיים עם ישראל בתמורה להצטרפותה לארגון ה-OECD,[30], אך אינדונזיה הכחישה זאת, ודובר משרד החוץ בג'קרטה גינה את פעולות ישראל במלחמת חרבות ברזל[31].
באפריל 1955 נערכה וועידת באנדונג באינדונזיה, ועידת מדינות אסיה ואפריקה[32]. אך כבר בינואר 1955 הודיעה אינדונזיה שישראל לא תוזמן, בלחץ מדינות ערב[33].
בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 הגיעה היקף הסחר בין המדינות לכ-100 מיליון דולר בשנה. ישראל מייצאת לאינדונזיה טכנולוגיות חקלאיות, תשתיות תקשורת, ציוד תעשייתי, כימיקלים, מוצרי צריכה, וציוד ביטחוני (למרות אמברגו אמריקני שהיה בתוקף באותן השנים)[34][35].
בדצמבר 1999, נפגש שר התעשייה והמסחר רן כהן עם עמיתו האינדונזי ודן על פתיחת נציגויות מסחריות[36]. זמן קצר אחר כך פתחה אינדונזיה ברבת עמון משרד אינטרסים כלכלי, שמטפל בקשרים עם ישראל, בשיתוף איגודי לשכות המסחר של שתי המדינות[37]. במאי 2000 הגיעה לישראל משלחת של איגוד לשכות המסחר האינדונזי[38]. אך בעקבות אירועי האינתיפדה השנייה הפסיקה אינדונזיה הנפקת ויזות לאנשי עסקים ישראלים[39]. שנה אחר כך חודשו קשרי המסחר[40].
בשנת 2006 רכשה משפחת סמפורנה מאינדונזיה, מהמשפחות העשירות בדרום מזרח אסיה, באמצעות חברת החזקות סינגפורית שבשליטתה 20% ממניות קבוצת הביטוח והפיננסים הישראלית הראל השקעות, והצטרפה לגרעין השליטה בחברה[41].
בשנת 2007, נבחרה חברת אורמת טכנולוגיות מישראל לספק ציוד בסכום של כ-300 מיליון דולר, לפרויקט להקמת תחנת כוח לייצור חשמל מאנרגיה גאותרמית באינדונזיה, תחנה שהיא הגדולה ביותר שהוקמה אי פעם בטכנולוגיה זו[42]. אורמת שותפה גם בהכנסות ממכירת החשמל בפרויקט בהיקף של 200 מיליון דולר בשנה[43]. תחנת הכוח החלה לפעול בתפוקה מלאה בשנת 2017[44].
בשנת 2009 הוקמה לשכת מסחר ישראל-אינדונזיה[45]. מיד עם הקמתה פעלה הלשכה על חיזוק שיתוף הפעולה המסחרי בתחום החקלאות בין המדינות[46].
בשנת 2015 דווח שאינדונזיה מנהלת יחסי סחר עם ישראל, שהיקפם בשנת 2015 הסתכם ביותר מ-195 מיליון דולר[47].
באפריל 2024 פורסם תחקיר בינלאומי לפיו לפחות ארבע חברות סייבר התקפי ישראליות (NSO, קנדירו, Wintego ואינטלקסה) מכרו כלי מעקב מתוצרתן לאינדונזיה.[48]