יחסי טורקמניסטן–פקיסטן | |
---|---|
טורקמניסטן | פקיסטן |
שטח (בקילומטר רבוע) | |
488,100 | 796,095 |
אוכלוסייה | |
7,556,928 | 253,252,891 |
תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
59,887 | 338,368 |
תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
7,925 | 1,336 |
משטר | |
דיקטטורה סמכותנית חד מפלגתית (רשמית - רפובליקה נשיאותית) | רפובליקה אסלאמית פדרלית ודמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי טורקמניסטן-פקיסטן הם יחסי החוץ שבין טורקמניסטן לבין הרפובליקה האסלאמית של פקיסטן. היחסים בין המדינות כוננו לאחר הכרזת עצמאותה של טורקמניסטן מברית המועצות, ב-10 במאי 1992. פקיסטן הייתה אחת מהמדינות הראשונות שהכירו בעצמאותה של טורקמניסטן בדצמבר 1991.
על מנת לחגוג את יום השנה העשירי לעצמאות טורקמניסטן בשנת 2001, פקיסטן הנפיקה בולם הנושאים את דגל טורקמניסטן. פקיסטן העניקה לטורקמניסטן גישה עבור המים החמים בנמל גוואדאר בדומה לאיראן ולרוסיה, וכך טורקמניסטן זכתה בגישה ישירה לים הערבי.
במסגרת הברית הכלכלית הסינו-פקיסטנית (CPEC), פקיסטן סיימה את נתיבי הקרקע (מאז ינואר 2016) שנועדו לספק למדינות במרכז אסיה, ביניהן טורקמניסטן. טורקמניסטן ופקיסטן הן חברות בארגון לשיתוף פעולה כלכלי (ECO). בנובמבר 2016, פקיסטן הצטרפה להסכם אשגבאט (אנ') שמטרתו להקל על הסחר בין מדינות ההסכם.
בשנת 2016, פקיסטן ייצאה לטורקמניסטן סחורה בשווי 4 מיליון דולר אמריקאי וייבאה סחורה בשווי 24.2 מיליון דולר אמריקאי. הייצוא הפקיסטני כלל בעיקר שמני ירקות, גפרורים, תרופות, אורז, מוצרי טקסטיל ומלח.[1] הייבוא הפקיסטני כלל בעיקר כותנה גולמית (93%), גופרית (5.7%) ומטחנות (0.52%).[2]