יחסי ישראל–כווית

יחסי ישראל–כווית
ישראלישראל כוויתכווית
ישראל כווית
שטח (בקילומטר רבוע)
22,072 17,818
אוכלוסייה
10,045,600 4,995,284
תמ"ג (במיליוני דולרים)
509,901 161,772
תמ"ג לנפש (בדולרים)
50,759 32,385
משטר
דמוקרטיה פרלמנטרית מונרכיה

יחסי ישראל-כווית בין מדינת ישראל וכווית לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים. ישראל הציעה לכווית לנרמל את היחסים אך כווית סירבה וטענה כי לא תנרמל את היחסים עד שסוגיית פלסטין תיפתר.

היסטוריה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הכרזת העצמאות של ישראל - לא הכירה כווית בישראל. כווית פועלת נגד ישראל במישורים דיפלומטיים, דוגמת האו"ם. אחת הפעמים, שבהן פעלה נגד ישראל במישורים אלו, הייתה ב-1976 כאשר ביקשה על ידי נציגה להרחיק את ישראל ממסגרות הכדורגל הרשמיות באסיה. בקשה זו התקבלה ברוב של 17 נגד 13, ו-6 נמנעים, ובכך ישראל הורחקה מהמסגרות הרשמיות באסיה.

במישור הצבאי, במלחמת ששת הימים בשנת 1967 שלחה כווית כוח עזר להילחם בישראל, כאשר לבסוף נהרגו כ-20 מחיילי הכוח של כווית. בפברואר 1970 בהפצצה של חיל האוויר הישראלי במצרים, נפגע בשוגג מפעל בו שהו כ-100 פועלים, מרביתם היו אזרחי כווית שנהרגו בהפצצה. במלחמת יום הכיפורים שלחה שוב כווית כוח שילחם לצד מצרים וסוריה. במלחמה זו נהרגו כ-40 מאנשיהם.

לאחר פריצת האינתיפאדה השנייה בשנת 2000, שלח האמיר הכוויתי תמיכה כספית לפלסטינים והביע את תמיכתו באינתיפאדה.[1]

התנגדות כווית לנורמליזציה עם ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלטון בכווית הכולל את בית המלוכה ואת הפרלמנט בנוי כך שלאופוזיציה בפרלמנט יש כוח משמעותי מאוד בקבלת החלטות במדינה. גורם מרכזי המאחד את האופוזיציה בכווית הוא ההתנגדות לישראל. מאז הסכמי אברהם, האופוזיציה בכווית הגבירה את התנגדותה לכל אקט של חימום היחסים עם ישראל. כמו כן, לנוכחות הפלסטינית המשמעותית בכווית השפעה גדולה על נקיטת עמדה נגד ישראל. בשנות ה-80 הקהילה הפלסטינית הייתה הגדולה ביותר בכווית ומנתה כ-400,000 איש, חלקם גם קיבלו אזרחות ותפקידים בכירים בממשל. הנוכחות הפלסטינית בכווית מחזקת את המחויבות הכוויתית לפתרון הסוגיה הפלסטינית ולהקמת מדינה פלסטינית.[2]

לאחר הסכמי אברהם, הציפיות האמריקאיות לכך שכווית תהיה המדינה הבאה שתנרמל את היחסים עם ישראל גברו, אך בכווית המצב היה שונה. ראש הפרלמנט הכוויתי, מרזוק אלע'אנם, זרק עותק של "עסקת המאה", הסכם שלום ערבי ישראלי כולל שהוביל ממשל טראמפ, לפח וציין כי עסקה זו מתה ומקומה במזבלת ההיסטוריה. הכוויתים אף הוציאו האשטאג #כוויתים נגד הנורמליזציה.

כמו כן, העוינות לישראל מעוגנת בחוקה של כווית - על פי צו נסיכותי שיצא ב-1962 והתעדכן בהמשך:

  1. ישראל היא מדינת אויב, אין לקיים שום קשר איתה. מי שיימצא בקשר עם מדינת ישראל יישלח לכלא לשנים ארוכות, יבצע עבודות פרך, וישלם קנס כספי.
  2. איסור על הבעת תמיכה או עידוד לשיח עם ישראל.
  3. איסור נסיעה לישראל.
  4. איסור החזקה של כל מוצר ישראלי.[3]

ב-15 באוגוסט 2020 בעקבות נרמול היחסים של ישראל עם איחוד האמירויות הערביות הודיעו מספר בכירים בממשלת כווית על "הסתייגותם מההסכם עם הכיבוש הישראלי" והודיעו שהם "לעולם לא יכירו במדינת ישראל ולא ינרמלו איתה את היחסים". אף על פי כן, הנשיא האמריקני דונלד טראמפ טען כי כווית עשויה להצטרף להסכמי אברהם.

בתגובה להצעת ארצות הברית באו"ם להצביע על גינוי חריף של ירי רקטות וטילים מעזה לשטח ישראל כווית השיבה "איננו יכולים להסכים על הנוסח שהוצע בזמן שאנחנו עובדים על טיוטת חוק שעוסק בהגנה על אזרחים בשטחים הפלסטיניים הכבושים וברצועת עזה".[4]

קולות בכווית בעד נורמליזציה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2008 קראו חברי פרלמנט מכווית לפתוח בדו-שיח מול ישראל ולכונן איתה יחסים דיפלומטיים.

ביולי 2016, כתב איש התקשורת הכוויתי יוסוף עבד אל-כרים א-זינקאווי טור ובו קרא לארצות ערב להכיר בישראל.

בנובמבר 2017 כתב העיתונאי עבדאללה אל־הדלק כי "מדינת ישראל היא מדינה בעלת מרכזי מחקר ואוניברסיטאות" והוסיף כי "העובדה שאני ערבי לא מונעת ממני להכיר בישראל בשום צורה. אני מכיר בישראל כמדינה וכעובדה במציאות, בלי להכחיש את זהותי והשתייכותי למדינות ערביות...אין כיבוש. יש אנשים שחזרו לארץ המובטחת שלהם".

בינואר 2025, רשויות האכיפה בכווית הורו לעצור את מנחת הטלוויזיה פג'ר אלסעיד בעקבות התבטאותה כי יש לנרמל את היחסים עם ישראל. הרשויות האשימו את אלסעיד כי הפרה את חוק מספר 21 ברשימת חוקי החרמת ישראל של כווית.[5]

הסכם נורמליזציה עם סעודיה, המובילה של הציר הסוני וסמכות דתית יכול לקרב את כווית אל חיקה של ישראל.[2] סעודיה מנסה באמצעות כלי התקשורת שבבעלותה להראות כי ישנה תמיכה מסוימת בנורמליזציה אצל הכוויתים, וזאת על מנת להשפיע על דעת הקהל הכוויתי.[6]

שיתוף פעולה כלכלי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת מסחר ורמת הקשר בין הכלכלות, הקשר מאוד מצומצם, וחווה מורדות ועליות עם השנים. בשנת 2003 כווית ייצאה לישראל מוצרים בשווי 20,000 דולר, אך ב-2012 המספר ירד משמעותית ועמד על 939 דולר בשנה. מנגד, ישראל ייצאה לכווית מעט יותר סחורות, בשנת 2003 ישראל ייצאה לכווית סחורות בשווי 2.47 מיליון דולר, ובשנת 2012 ייצאה סחורות בשווי 293,000 דולר. ניתן לראות כיצד היקף המסחר עולה ויורד בהתאם למבצעים שקרו בעזה, לדוגמה בשנת 2015 לאחר מבצע "צוק איתן", שווי המסחר עמד על 22,000 דולר, עלה בהדרגתיות עד שבשנת 2017 הגיעה ל-65,000 דולר.[7]

כמו כן, המסחר הבלתי מוצהר בין המדינות מתבצע בהיקפים נמוכים מאוד. בשנת 2019 משרד המסחר הכוויתי תפס 8 מוצרי מזון מתוצרת ישראלית, החרים אותם ופתח בחקירה פלילית נגד המעורבים.[8]

מלחמת חרבות ברזל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוקטובר 2023, במסגרת מלחמת חרבות ברזל, נציג כווית בארגון המזון והחקלאות קרא לקהילה הבינלאומית למנוע את השימוש בהרעבה כנשק פוליטי וצבאי נגד הפלסטינים ברצועת עזה.

בפתח הפסגה של מדינות המפרץ הערביות בדצמבר 2024, אמיר כווית, משעל אל-אחמד אל-ג'אבר א-סבאח, פתח את נאומו בחשיבות של הפסקת האש בעזה והדגיש כי כווית מחויבת לפתרון שתי המדינות על פי גבולות ערב מלחמת ששת הימים כאשר בירת פלסטין תהיה מזרח ירושלים, וקרא לשאר מדינות המפרץ לתמוך בדעה זו. בנוסף, שיבח את הקשר המשתפר בין כווית לאיראן גינה את ההתקפות של ישראל על אדמת איראן.[9]

דעת הקהל הכוויתית על ישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסקר העוסק בדעת הקהל הכוויתית כלפי ישראל שנערך בשנת 2022 עלו התוצאות הבאות:

  1. 86% מהמשתתפים במחקר הצהירו כי לא מסכימים עם המשפט "אני לא רואה דבר שמונע מכווית לנרמל את היחסים עם ישראל", ורק קצת יותר מ-1% הסכימו באופן מוחלט.
  2. 83% ציינו כי לא מוכנים לבקר בישראל.
  3. 87% ציינו כי לא מכירים בישראל.
  4. רק 14% הסכימו עם האמירה כי ישראל לא מהווה איום על כווית.
  5. 78% הביעו התנגדות נחרצת לשיתוף פעולה אקדמי עם ישראל.[3]

במסגרת מחקר שבחן את מידת ההשפעה של חשיפה לתקשורת ורמת דתיות על הדעה הכוויתית על ישראל מצא כי ככל שרמת האדיקות הדתית עולה (בחנו את מספר התפילות וכמות צפייה בתוכניות דתיות) הדעה כלפי ישראל שלילית יותר, אך ככל שאדם נחשף ליותר תוכני תרבות ואומנות, דעתו כלפי ישראל נעשית חיוביות יותר.[10]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי ישראל–כווית בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ د. فيصل مخيط عبد الله أبوصليب, اتجاهات الرأي العام الكويتي نحو قضية التطبيع مع إسـرائيل: دراسة ميدانية., حوليات الآداب والعلوم الاجتماعية, 42(sim3)., 2022
  2. ^ 1 2 יואל גוז'נסקי, מדינת המפרץ האחרונה שתנרמל את יחסיה עם ישראל, באתר INSS, ‏11 ביולי, 2022
  3. ^ 1 2 منى فرح Mona Farah, الكويت. رفض قاطع للتطبيع مع إسرائيل, orientXXI, ‏13 באוקטובר 2020
  4. ^ Agence France-Presse, الكويت تعرقل صدور اعلان عن مجلس الامن يدين اطلاق صواريخ من غزة على اسرائيل, Agence France-Presse, AFP International Text Wire in Arabic; Washington, May 30, 2018
  5. ^ Kuwait detains TV host for calling to normalise ties with Israel, Middle East Monitor, ‏2025-01-10
  6. ^ حسين إبراهيم, مطبّعو الكويت يطلّون برؤوسهم: ابحث عن المملكة, الأخبار, ‏الإثنين 29 نيسان 2024
  7. ^ Kuwait (KWT) and Israel (ISR) Trade, The Observatory of Economic Complexity (באנגלית)
  8. ^ الكويت تضبط منتجات إسرائيلية في أسواقها | الخليج أونلاين, web.archive.org, ‏2020-08-22
  9. ^ atv Kuwait (2024-12-01), 🔴 افتتاح القمة الخليجية 45 في الكويت | 🇰🇼 المستقبل خليجي |, נבדק ב-2025-02-10
  10. ^ Jamal J. Al-Menayes, Mass Media Use, Gender and Religiosity as Predictors of Attitudes Towards Israel in Kuwait, Gazette (Leiden, Netherlands) 59, 1997-06-01, עמ' 235–246 doi: 10.1177/0016549297059003005