ילד יחיד הוא אדם ללא אחאים, המהווה את היילוד היחיד שהביאו הוריו או היחיד שגידלו.
לאורך ההיסטוריה מצב של ילדים יחידים לא היה נפוץ.[דרוש מקור] החל מאמצע המאה ה-20 ירד שיעור הילודה וממוצע מספר הנפשות במשפחה באופן משמעותי, בשל מספר מספר סיבות, ובהן העלות של גידול ילדים ועליית הגיל הממוצע שבו אישה מביאה לראשונה ילד לעולם.
משפחות עשויות להוליד ילד יחיד מסיבות שונות, הכוללות: העדפה אישית, תכנון משפחתי, בעיות בריאות כלכליות ורגשיות או פיזיות, רצון לטייל, מתח במשפחה, יתרונות חינוכיים, נישואים מאוחרים, יציבות, מיקוד, מגבלות זמן, פחדים מהריון, גיל מבוגר, לידה מחוץ לנישואים, עקרות, גירושים ומוות של אח או הורה.
שכיחות המשפחות עם ילד יחיד בארצות הברית עלתה במהלך השפל הגדול, וירדה בתקופת הבייבי בום שלאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר סיום מלחמת קוריאה 1953 ירדה הילודה במדינה באופן חד, הממשלה הדרום קוריאנית הציעה לאזרחים להביא לעולם ילד אחד או שניים כדי להגביר את השגשוג הכלכלי, מה שהוביל לירידה משמעותית בשיעורי הילודה ולמספר גדול יותר של ילדים יחידים במדינה.
בין השנים 1980 ל-2015 מדיניות הילד היחיד ברפובליקה העממית של סין הגבילה את רוב ההורים לילד אחד בלבד, עד שמדיניות זו שונתה בשנת 2015[1].
כמחצית (49.4%) מהמשפחות האירופיות מגדלות רק ילד יחיד. במקום הראשון נמצאת בולגריה עם 62% ולאחריה פורטוגל עם 60% מהמשפחות בהן יש רק ילד אחד (2021)[2].
בישראל קיימים נהלים מיוחדים בצה"ל לשירות של ילדים יחידים.[3]