לידה |
2 בינואר 1931 לבוב, הרפובליקה הפולנית השנייה |
---|---|
פטירה |
24 ביולי 2022 (בגיל 91) חיפה, ישראל |
שם לידה | Janina Hescheles |
מדינה | ישראל, פולין |
מקום קבורה | בית הקברות היהודי שדה יהושע (כפר סמיר) |
אירועים משמעותיים |
השואה פלישת גרמניה הנאצית לפולין מחנה ריכוז |
מקום לימודים | הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל |
שפות היצירה | עברית, פולנית, אנגלית |
מספר צאצאים | 2 |
אתר רשמי | |
ינינה אלטמן לבית השלס (באנגלית: Janina Altman (Hescheles); 2 בינואר 1931 – 24 ביולי 2022) הייתה סופרת וכימאית ישראלית, ניצולת שואה.
אלטמן נולדה בלבוב שבאוקראינה בשם ינינה השלס. אביה, הנריק השלס, היה עיתונאי בלבוב ומוציא לאור של כתב העת הציוני בשפה הפולנית חווילה[1]. אמה, עמליה, הייתה מזכירה בבית חולים ברחוב יוזף-דוורניצקי, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה שימשה גם כאחות.
המשפחה התגוררה עם סבה וסבתה ברובע היהודי בלבוב, עיר שרבע מאוכלוסייתה באותה עת הייתה יהודית.[2][3] כאשר פלשו הנאצים לפולין בספטמבר 1939, הצליח דודה של השלס, מריאן המר, אחיו של אביה, לברוח מוורשה לבריטניה. בשנת 1939, לפי תנאי הסכם ריבנטרופ–מולוטוב, סופחה לבוב לברית המועצות והפכה לחלק מאוקראינה הסובייטית.
יום לאחר פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941, נכבשה העיר, ואביה של השלס נרצח בפוגרום שביצעו התושבים האוקראינים.[4] אולם דוד אחר, סטניסלב לם, ניצל. ינינה השלס ואמה שרדו את הפוגרום. לאחר מכן, סבה וסבתה, השלס וקרובי משפחה אחרים נכלאו על ידי הנאצים והועסקו במפעלי החימוש הגרמניים. אולם בעזרת הסופר מיכאל בורביץ' וארגון ההתנגדות הפולני ז'גוטה הצליחה להימלט ממחנה הריכוז ינובסקה באוקטובר 1943[5].
ינינה הוסתרה על ידי משפחות שונות בקרקוב ובבית יתומים בפורונין שבדרום פולין. שלושה שבועות לאחר בריחתה, בעידוד בורביץ', החלה ינינה השלס לכתוב זיכרונות המתארים את רדיפת היהודים בלבוב. בשנת 1946, זמן קצר לאחר סיום המלחמה, הם פורסמו בפולנית בשם Oczyma dwunastoletniej dziewczyny ("דרך עיניה של ילדה בת 12") על ידי ארגון יהודי פולין בקרקוב. בהמשך התפרסם תרגום לגרמנית, "Mit den Augen eines zwölfjährigen Mädchens", במזרח גרמניה (1958) ובמערב גרמניה (1963). מאז 2011 הוא פורסם בעשר שפות שונות.
בשנת 1950 עלתה השלס לישראל, והתגוררה תחילה בקיבוץ כפר בלום[6]. היא שירתה בנח"ל ובחיל הים ובשנת 1953 החלה ללמוד כימיה בטכניון[7]. היא קיבלה דוקטורט בכימיה מהטכניון. היא התחתנה עם הפיזיקאי קלמן אלטמן, ונולדו להם שני בנים. השלס המשיכה לעבוד בטכניון, במכון ויצמן למדע, ובאוניברסיטה הטכנית של מינכן, גרמניה. בשנת 1970 קבלה תעודת הוראה מהטכניון[8]. מחקרה פורסם בכמה כתבי עת מדעיים באנגלית ובגרמניה.
נפטרה ב-24 ביולי 2022.
אלטמן הייתה פעילה במחאה נגד שלטונות מערב גרמניה על שלא העמידו לדין פושעים נאצים, ונגד קיום קשרים בין ישראל ומערב גרמניה. בשנת 1960 פנתה אלטמן אל שלטונות מערב גרמניה בדרישה להעמיד לדין את תיאודור אוברלנדר בו היא ראתה את האחראי לפוגרום ביהודי לבוב[9][10]. היא מחתה נגד שלטונות מערב גרמניה ששחררו את פריץ גבאור, שעל פי עדותה רצח אלפי יהודים בלבוב[11] ונגד ממשלת ישראל שמכרה מדים למערב גרמניה[12]. במרץ 1960 היא נעצרה והועמדה לדין על השתתפות בהפגנה נגד פגישת דוד בן-גוריון עם קונראד אדנאואר[13]. בשנת 1979 היא מחתה נגד מינויו של קרל קרסטנס בעל העבר הנאצי, לנשיא גרמניה המערבית[14].
בשנת 1962 הייתה אלטמן חברה בנשיאות כנס נשים לשלום שהייתה מזוהה עם תמיכה בברית המועצות[15]. באמצע שנות ה-60 הייתה בין הקוראים להפסקת מלחמת וייטנאם[16].
מאז האינתיפאדה הראשונה (1987–1991) היא תמכה בארגון נשים בשחור.