הרב ד"ר יעקב אביגדור בשנת 1966 | |
לידה |
4 במרץ 1896 י"ט באדר תרנ"ו טרווה-וולוסקה, רפובליקת פולין |
---|---|
פטירה |
30 במרץ 1967 (בגיל 71) י"ח באדר ב' תשכ"ז מקסיקו סיטי, המדינות המקסיקניות המאוחדות |
מדינה | פולין |
השכלה | |
מקום פעילות | דרוהוביץ'-בוריסלב, פולין; ניו יורק, ארצות הברית; מקסיקו |
תקופת הפעילות | ? – 30 במרץ 1967 |
תחומי עיסוק | פילוסופיה יהודית, פרשנות למקרא, תולדות עם ישראל וחקר ומנהגים |
תפקידים נוספים |
הרב הראשי ואב"ד של דרוהוביץ'-בוריסלב; רב קהילת "חובבי תורה" בברוקלין, וראש ישיבת "רבי שלמה קלוגר" במנהטן, ניו יורק; הרב הראשי של מקסיקו |
אב | אברהם ישכר בר אביגדור |
הרב ד"ר יעקב אביגדור (תרנ"ו – תשכ"ז; 1896–1967) היה רב וסופר יליד גליציה, ניצול שואה, כיהן כרב הראשי של דרוהוביץ'-בוריסלב וכרב הראשי של יהדות מקסיקו.
נולד למשפחת רבנים בעיירה טרווה-וולוסקה (אנ') שבמרכז גליציה, בין הערים סאנוק ופשמישל (כיום בדרום-מזרח פולין). אביו היה הרב אברהם ישכר בער מטרווה ("דער טערעווער רב" ביידיש) ואמו רחל בת רב דוד גאללער. הצטיין בלימודי קודש ונסמך לרבנות בגיל 16, על ידי רבותיו הרב נטע יעקב סג"ל דים מהעיר סאנוק, הרב משה מייזליש בפשמישל, וכן על ידי הרב מאיר אריק והרב דוד הורוביץ.[1] באותה שנה נבחר לכהן כרבה של העיירה טרווה-וולוסקה במקום אביו שנפטר.[2]
בשנת תרע"ח פרסם מאמר פובלציסטי ב'המצפה' בו תיאר את הערכתו הן לאנשי התורה העומדים על משמר חומות היהדות והן לפעילים חילוניים הפועלים להטבת מצבו החומרי של העם היהודי.[3]
בשנת תרע"ח, בעודו בן 22, נשא לאשה את רחל בריינדל הורוויץ, מסאנדץ החדשה (נובי סונץ').[4]
התפרסם כנואם וכתלמיד חכם גדול, ובעקבות זאת, בהיותו בן 24 (בשנת תר"ף, 1920) נבחר כרב של הקהילות דרוהוביץ'-בוריסלב בדרום-מזרח פולין (היום במערב אוקראינה), ושימש בתפקיד זה עד מלחמת העולם השנייה. כרב הראשי של כל המחוז שכלל שמונים יישובים, שימש גם כאב בית דין.
בשנת תרצ"א (1931) קיבל מאוניברסיטת לבוב תואר דוקטור לפילוסופיה, בנושא: "השפעת חכמת ישראל על הפילוסופיה החדשה מן דקרט עד הגל". לימים תיאר שלפני שהתחיל את לימודיו, התייעץ עם האדמו"ר מבלז, שהתיר את הלימודים.[5]
הרב היה המסדר קידושין של מנחם בגין (בטרוסקביץ, על ידי דרוהוביץ'- 1939).
תחת הכיבוש הנאצי הוא נשלח למחנה העבודה פלאשוב, ומשם למחנה הריכוז בוכנוואלד. רבים מבני משפחתו נספו, ביניהם אשתו ושתי בנותיו, ואחיו, דוד אביגדור (רבה של אנדריכוב), ואשתו. לאחר השחרור, כדי שיוכל לעזור בהצלת היהודים ושיקומם, התנדב לתפקיד קצין דת (Chaplain) בצבא הפולני, וכך הייתה לו אפשרות לעבור ממחנה למחנה, מתוקף תפקידו ב"ועד ההצלה" שהוא ייסד. כמו כן ייסד בית דין לעזרת נשים שהיו במצב עגינות כתוצאה מהשואה.
הרב היגר לארצות הברית בתש"ו-1946[6] וקיבל משרה כרב הקהילה "חובבי תורה" בברוקלין, וכראש ישיבת "רבי שלמה קלוגר" במנהטן שבניו יורק. בשנת תשי"ב שימש כרב ראשי במשך שלושה חודשים בארגנטינה.[7][5] בשנת תשי"ג (1953) מונה לרבהּ הראשי של מקסיקו,[8] בתפקיד שבו כיהן עד מותו.
בחייו ייעץ רבות בנושאי דת ואתיקה. כתב ספרים ומאמרים רבים, בנושאים שכללו פילוסופיה יהודית דתית, תולדות עם ישראל, מנהגים ופירוש המקרא. מרבית הספרים שכתב לפני המלחמה נעלמו.
במקסיקו כתב באופן תמידי בעיתונים ביידיש ופרסם ספרים בשפה זו, בעברית ובספרדית. הוא נפטר במקסיקו סיטי בתשכ"ז (1967). כיום, יד ושם מציגה לוח שהרב כתב מזיכרון בבוכנוואלד (ראו תמונה ב"קישורים חיצוניים" למטה).