יעקב אוברמאייר

יעקב אוברמאייר
Jacob Obermeyer
לידה	21 במרץ 1845; שטיינהארט, בוואריה, ממלכת פרוסיה
פטירה	1 בינואר 1938 (בגיל 92); וירצבורג, בוואריה, גרמניה הנאצית
ענף מדעי	יהדות, גאוגרפיה

יעקב אוברמאייר (בגרמנית: Jacob Obermeyer;‏ 21 במרץ 1845, בשטיינהארט – 1 בינואר 1938, כ"ח בטבת תרצ"ח^[1] בווירצבורג) היה מזרחן, חוקר, מומחה לענייני המזרח, ותייר יהודי-בווארי.

ביוגרפיה

שנים מוקדמות

יעקב אוברמאייר נולד בשנת 1845 לרבי נתן, בעיר שטיינהארט ביי אטינגן (Steinhart bei Oettingen), היום העיר היינספארט (Hainsfarth) בחבל הארץ בוואריה. רכש השכלה אינטלקטואלית ורוחנית מאישים כגון חכם יצחק ברנייס, הרב יעקב אטלינגר והרב יצחק דב במברגר.

רכש ידע תלמודי בנעוריו, והראה עניין מיוחד בחיי יהדות המזרח. בשנת 1868 תייר בצפון אפריקה ממרוקו למצרים, חצה את כל ארץ ישראל והגיע עד לדמשק.

הוראה בבגדד

בשנת 1869 הוזמן לבגדד להיות מורה בבית הספר של כל ישראל חברים, ארגון חינוך יהודי שמקורו מפריז. לאחר שלוש שנים, כאשר הוא עדיין חי בבגדד, יעקב נשכר להיות מורה ומחנך בבית אחיו של נאסר א-דין שאה קאג'אר, השאה הגולה של פרס.^[2]

בין השנים 1875 ו-1876 נבחר בידי הנסיך הפרסי עבאס מירזה מולקארה ללוות את משפחת המלוכה הפרסית למסע ציד. יעקב המליץ להם לצוד באזור בין הפרת והחידקל שם הנהרות זורמים במקביל זה לזה. באזור זה הייתה התיישבות משמעותית בזמן גלות בבל והיה מרכז לפעילותם של הגאונים. אוברמאייר עצמו כתב מאוחר יותר שהציד לא עניין אותו. מה שעניין אותו בעיקר היה לראות במו עיניו את האתרים ההיסטוריים שבהם נכתב התלמוד הבבלי והאמוראים למדו ולימדו. הוא חזה בהריסות הנטושות, בשדות הנטושים והתעלות היבשות, וחיפש לזהות מקומות המוזכרים בתלמוד.

תקרית הבן איש חי

בעודו בבגדד פרסם סדרה של מאמרים בשבועון העברי "המגיד" שמתחו ביקורת חריפה על הרב יוסף חיים. כאשר התפרסמו המאמרים בבגדד, הדבר עורר עליו את חמת הקהילה, ורבי עבדאללה סומך השית עליו חרם. הוראת החרם הוקראה בכל בתי הכנסת בבגדד.^[3] החרם פורסם גם בהלבנון.^[4] בימים אלו אמו נפטרה, מתוקף החרם לא היה לו מניין בימי האבלות, מה שאילץ אותו לבקש מחילה בפומבי.^[5] אוברמאייר ניסה לפרסם מכתבי התנצלות אך נענה בסירוב מצד המו"לים.

הנרטיב החרדי המקובל הוא שאוברמאייר היה משכיל שניסה לחלן את היהדות הבגדדית,^[6] למרות שאוברמאייר היה יהודי אדוק בעצמו.

תוכן הביקורת היה מצד אחד החמרה הלכתית והנהגות על פי תורת הקבלה, ומנגד על שינויי נוסחאות שלפי אוברמאייר מקורם מגייגר וחבריו, כך שאוברמאייר ביקר את הבן איש חי על משכילות וחסידות גם יחד.

בוואריה, הוראה וכתיבה

אוברמאייר חזר לבוואריה בקיץ 1876. שם פרסם סדרה של מאמרים בשם "המסע שלי לחורבות בבל" בשבועון המגיד.

לאורך העשור הקרוב, עד שנת 1884, אוברמאייר המשיך לחקור את האזור שבין נהרות הפרת והחידקל, ולהרחיב את הידע שלו לגבי התלמוד הבבלי. באותו זמן, ב-1881, הנסיך עבאס מירזה מולקארה התפייס עם אחיו וחזר לפרס. אוברמאייר ליווה אותו ואת משפחתו לקזווין ומשם לטהראן, שם המשיך לעבוד כמורה בבית הנסיך.

הוראה בווינה

בשנת 1884 הוזמן לבוא לווינה ללמד שפה וספרות בשפה הערבית ובשפה הפרסית באקדמיה האימפריאלית לשפות המזרח, שנוסדה ב-1754 בידי הקיסרית מריה תרזה. הוא לימד שם מ-1884 ועד 1915.

ב-1907 פרסם את עבודתו הידועה "Modernes Judentum im Morgen-und Abendland" (=יהדות מודרנית במזרח ובמערב). בעבודה זו כתב במומחיות וידע על הבעיות העכשוויות בחיי היהודים.

ב-1929 התפרסמה עבודת חייו "Die Landschaft Babylonien im Zeitalter des Talmuds und des Gaonats" (=הנוף הבבלי בעידן התלמוד והגאונות). עבודה זו מהווה מקור אינפורמציה חסר תחליף לגבי הגאוגרפיה של התלמוד הבבלי. עובדה זו מובחנת מהעבודות של קודמיו שהיא נשענת על עבודותיהם של כותבים מהעת העתיקה, וכן היסטוריונים וגאוגרפים מעת האסלאם. בנוסף, יעקב שילב בעבודה את החוויות האישיות שלו ונקודות המבט שלו מהמסעות שלו לאזורים אלו.

יעקב אוברמאייר נפטר ב-1 בינואר 1938 ונקבר בבית העלמין היהודי בעיר וירצבורג.

בבגדד היה נשוי לחנה לבת פתאל ממנו נולד לו בן בשם יוסף, לפני עזיבתו את בגדד הם התגרשו. בווינה נישא שוב ונולדו לו חמישה ילדים, חלקם נספו במחנות השמדה.^[3] נכדו הוא איש המודיעין הישראלי מאיר מקס בינט.

כתביו

Die Landschaft Babylonien im Zeitalter des Talmuds und des Gaonats, Frankfurt am Main : I. Kauffmann, 1929 (בגרמנית)
Modernes Judentum im Morgen-und Abendland, Wien : C. Fromme, 1907 (בגרמנית)

קישורים חיצוניים

Steinhart, באתר alemannia-judaica
Jacob Obermeyer בגוגל ספרים
Jacob Obermeyer, הספרייה היהודית המקוונת
יעקב רוזן־קניגסבוך, בטח, הסבא של הסבא שלי נקרא אגא באבא, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022
אבי רם-צורף, ר' יוסף חיים וביקורת שיח החילון, זהויות, 9 תשע"ט, עמ' 89-111
יונתן מאיר, ‏האמת הנעדרת ר' יוסף חיים והקבלה בארץ ישראל, חלמיש למעיינו מים, הוצאת כרמל, ירושלים 2016, עמ' 542-561, באתר Academia.edu
שמחה אסף, ביקורת על ספרו, קרית ספר, תר"ץ, 60-62
מידע על יעקב אוברמאייר בקטלוג הספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ בכתבה מהתקופה נכתב שנפטר בלילה שבין 31 בדצמבר 1937 ל-1 בינואר 1938, ראו כאן
^ בנו מוזפר א-דין שאה קאג'אר נתן לו תואר כבוד ב-1904.
^ ¹ ² יעקב רוזן־קניגסבוך, בטח, הסבא של הסבא שלי נקרא אגא באבא, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022
^ הוספה להלבנון, הלבנון, 28 ביוני 1876
^ אברהם בן יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, הוצאת קרית ספר, ירושלים 1979, עמ' קצו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
^ ראו למשל בספרו של דוד נקי, "חנוכה בהלכה ובאגדה": "הגיע מוינה לבגדד יהודי בשם יעקב אוברמאיר. האיש נשלח על ידי ה"משכילים", להחדיר את ארס ההשכלה לעיר", ניתן לקריאה כאן. ראו גם: הרב בן ציון מוצפי, עולמו של צדיק <מהדורה חדשה>, ירושלים תשל"ו, עמ' 33, באתר אוצר החכמה

[1] בכתבה מהתקופה נכתב שנפטר בלילה שבין 31 בדצמבר 1937 ל-1 בינואר 1938, ראו כאן

[2] בנו מוזפר א-דין שאה קאג'אר נתן לו תואר כבוד ב-1904.

[הארץ-3] ¹ ² יעקב רוזן־קניגסבוך, בטח, הסבא של הסבא שלי נקרא אגא באבא, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2022

[4] הוספה להלבנון, הלבנון, 28 ביוני 1876

[5] אברהם בן יעקב, יהודי בבל מסוף תקופת הגאונים עד ימינו, הוצאת קרית ספר, ירושלים 1979, עמ' קצו, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

[6] ראו למשל בספרו של דוד נקי, "חנוכה בהלכה ובאגדה": "הגיע מוינה לבגדד יהודי בשם יעקב אוברמאיר. האיש נשלח על ידי ה"משכילים", להחדיר את ארס ההשכלה לעיר", ניתן לקריאה כאן. ראו גם: הרב בן ציון מוצפי, עולמו של צדיק <מהדורה חדשה>, ירושלים תשל"ו, עמ' 33, באתר אוצר החכמה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]


לידה	21 במרץ 1845 שטיינהארט, בוואריה, ממלכת פרוסיה
פטירה	1 בינואר 1938 (בגיל 92) וירצבורג, בוואריה, גרמניה הנאצית
ענף מדעי	יהדות, גאוגרפיה