יעקב יצחק הורוביץ
 | |||
| מצבת החוזה בבית העלמין היהודי בלובלין | |||
| לידה |
1745 ה'תק"ה יוזפוב, האיחוד הפולני-ליטאי  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
3 באוגוסט 1815 (יוליאני) (בגיל 70 בערך) ט' באב ה'תקע"ה לובלין, פולין הקונגרסאית | ||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי הישן בלובלין | ||
| מדינה |
האיחוד הפולני-ליטאי | ||
| תקופת הפעילות |
? – 3 באוגוסט 1815 | ||
| רבותיו | המגיד ממזריטש, רבי אלימלך מליז'נסק | ||
| תלמידיו |
יעקב יצחק מפשיסחה | ||
| אב | רבי אברהם אליעזר הלוי הורוביץ משברשין | ||
| צאצאים | רבי יוסף מטורטשין, רבי ישראל (מתוך ארבעה) | ||
| |||
| חתימה |
 | ||
  | |||
רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ, מכונה החוזה מלובלין (אצל חסידי פולין: הרבי מלובלין) (תק"ה, 1745 – ט' באב תקע"ה, 15 באוגוסט 1815) היה תלמידו של רבי אלימלך מליז'נסק, מחשובי האדמו"רים בפולין בשלהי המאה ה-18. נודע כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד ביוזפוב, 25 ק"מ ממזרח לבילגוריי (לפי גרסה אחרת, בלוקאוו), למשפחה מיוחסת: אביו הרב אברהם אליעזר היה אב בית-הדין המקומי, ואמו מייטל הייתה בתו של רבי יעקב קופל מהעיר לוקאוו. הוא גדל בטרנוגרוד ולמד מפי הרב משה צבי מייזלס בז'ולקיב. אז נעשה תלמידו של רבי שמעלקה מניקלשבורג ועבר לישיבתו בשיניאווה. בהמשך שהה גם בחצר המגיד ממעזריטש, והיו לו קשרים אף עם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. עם פטירת המגיד ב-1772 חזר אל רבי שמעלקא ושהה עמו עד פטירתו ב-1778. אז נעשה תלמידו הקרוב של רבי אלימלך מליז'נסק.
בסביבות 1780, עבר ללנצוט ונשא את הרבנית תהלה שפרינצא בת רבי צבי הירש (מאשתו הראשונה, ששמה לא ידוע, נפרד כמעט מיד). הוא הנהיג בעיר עדת חסידים. צעד זה נעשה כשרבו עוד היה בחיים: לפי עדויות שונות, הלך רבי אלימלך ונעשה מסוגר ופרוש מן הציבור, ועוד קודם העדיף להפקיד את המגע היום-יומי עם הקהל בידי תלמידו הצעיר יחסית, שהקים חצר משלו בברכתו. רשימות אחרות מדווחות על מתח ביניהם [דרוש מקור]. עם מות אשתו שפרינצא, בערך בשנת תקנ"ג, נישא בשלישית, לבילה מימעלס, בת ר' מאיר אב"ד מאסט.
לאחר פטירת רבי אלימלך הוא נעשה לבכיר מנהיגי החסידות בגליציה ופולין, עמדה בה החזיק עד מותו שלושים שנה אחר כך. הוא מיקד את תורתו – שהדגישה את מחויבות הצדיק לסייע לחסידיו במישור החומרי והיום-יומי – בשכבות הנמוכות, אך צבר הצלחה גם עם צעירים למדנים ומיוחסים שהסתופפו בצלו; הידועים מביניהם היו רבי יעקב יצחק מפשיסחה (היהודי הקדוש), רבי ישראל יצחק קאליש ורבי שמחה בונים מפשיסחה. אלה הובאו על ידי תלמידו רבי דוד בידרמן מלעלוב.
הוא עזב את לאנצוט וחצרו נדדה לרוזבדוב, ושיניאבה ולבסוף לצ'כוב (עיר) (פו') הסמוכה ללובלין, ממנה התכוון לבסס את השפעתו בתוך העיר הגדולה עצמה, שהייתה בה נוכחות מתנגדית חזקה בראשות האב"ד הרב עזריאל הורוביץ. ב-1794 הקים בית מדרש בלובלין, ברחוב הראשי מול הטירה, שהיה יכול להכיל 180 איש, ונתקל בקשיים רבים שהערימו עליו ראשי הקהל. ב-1803 הגיע לבסוף לפשרה עמם, והמוסד הוכר רשמית: הפרנסים הצהירו כי ניתן לקיים תפילות בנוסח האר"י, וכי המניין לא יסבול עוד הצקות מהם ומהדורות הבאים. הסיבה שניתנה לכך בפנקס הקהילה היא קריסת קיר בבית-המדרש הישן, שהצריכה מבני תפילה אחרים בדחיפות, אך ההיסטוריון גלן דיינר (אנ') שיער כי עוצמתו הגוברת של החוזה ושגשוגו הכלכלי, בתקופה בה היה הקהל שרוי בקשיים כספיים, הניעו את הפרנסים לקבל אותו[1]. את בית מדרשו בלובלין הקים ברח' שירוקה 28 (הנקרא גם רחוב היהודים) בתוך רובע היהודי, בה התחנכו אלפים ובתוכם מאות שנעשו אחר כך אדמורי"ם מפורסמים על אדמת פולניה.[2] גם אחר פטירתו, בית המדרש נשאר מרכזם של לומדי העיר וחסידיה.[3] במלחמת העולם בית המדרש נחרב כליל ולא נבנה מחדש.[4] בשנת 2023 ניסה ארגון בניו יורק לגאול את השטח כדי לבנות מחדש את בית המדרש לזכרו, אך ללא הצלחה.[5]
בראשית המאה ה-19, הפך את פולין למוקד חסידות חשוב, יחד עם רבי ישראל הופשטין, המגיד מקוז'ניץ, קיבל על עצמו תקופה ארוכה ללכת עם כיסוי סביב עיניו כדי להישמר ממראות אסורים, ונודע אחר כך כבעל ראייה רוחנית, ועל כן נקרא "החוזה". לפי גרסה אחת היה יכול לראות ״מסוף העולם ועד סופו״ ולפי גרסה אחרת היה יכול לראות את נבכי הנפש ומחשבותיהם של אנשים. הוא גם סמך אדמו"רים וראשי שושלות חסידיות אחרות ברחבי פולין כולה, ופעל להפצת החסידות בפולין. בנוסף, עסק בלימוד תלמידים רבים, אשר חלק נכבד מהם היו לרבני ערים בפולין.
ב-1812 פרש מעליו תלמידו הבכיר, "היהודי הקדוש" רבי יעקב יצחק מפשיסחה, שהיה למדן אליטיסט והתנגד לשיטת רבו, שהתמקדה בחשיבות עשיית המופתים עבור פשוטי העם. ניצתה ביניהם מחלוקת קשה, וחסידי השניים הרבו להתעמת.
נפילתו ומותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביום שמחת תורה ה'תקע"ה – 1814, נפל מחלון ביתו בנסיבות שלא הובררו. החוזה שרד את הנפילה, אך גופו שותק, ולאחר עשרה חודשים בתשעה באב נפטר. הפרשנויות שניתנו לנפילה רבות.
- גרסת החסידים – החוזה נלחם עם כוחות הטומאה לאחר שניסה להביא את הגאולה,[6] לטענת החסידים, מבחינה טכנית החוזה לא יכול היה לקפוץ.[7]
- גרסת המשכילים – באמצע שמחת תורה החוזה שתה והשתכר, ועל כן נכנס לחדרו לנוח לאחר מכן עלה לחלון השתין וקפץ או נפל משכרותו. יצחק ארטר כתב סאטירה בשם "גלגול נפש" על המאורע, ומתאר את תגובת החסידים: ” ויאמרו אוי בעוונינו נאסף צדיק מרוב פשעינו, גווע ואיננו בחטאינו, גבר עליו סמאל בהאבק עמו, ויישאהו וישליכהו בעד החלון חוצה, ואנוכי עם שטן ומלאך רע נלחום לא נלחמתי, כי אם אחד השרפים ... השרף אשר במעי...”[8]
- גרסת המחקר – במחקר מקובל לתמוך בגרסת המשכילים. דוד אסף העלה השערה נוספת, כי החוזה ניסה להתאבד. אסף מסתמך על תיאור ניסיון התאבדות אחר שהיה עם החוזה, וכן על ציטוטים בשם החוזה שאותם רואה אסף כרמזים לנטיות אובדניות.[9]
_%D7%9E%D7%9C%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F_(4).jpg)
עם פטירתו, ירדה לובלין ממעמדה כמרכז חסידי. הוא נקבר בבית העלמין היהודי הישן בלובלין, על הר הטירה (אנ').
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היו לו ארבעה בנים ובת, כולם מזוגתו השנייה, שפרינצא:
- בנו רבי ישראל, ששימש מעט באדמו"רות
- בנו רבי יוסף מטורטשין
- בנו אברהם, שנפטר בחיי אביו בט' בתשרי ה'תק"ע
- בנו רבי צבי
- בתו שרה צירל, נישאה לרבי שמואל מקוריץ
- נינו היה רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנא והוא מזכיר אותו בכתביו
שיטתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוזה מלובלין גיבש שיטה עיונית מקורית סביב תורת הצדיק, אותה למד ממוריו המגיד ממזריטש ור' אלימלך מליז'נסק, אך הוסיף עליה ממדים חדשים והעמיק בה מניסיונו המעשי בהנהגת עדה בגליציה מאז שנות השמונים של המאה השמונה עשרה. בספריו "זאת זיכרון", "זיכרון זאת", ו"דברי אמת", הכתובים בחלקם כאוטוביוגרפיה, פרש את לבטיו בהנהגת הציבור ואת מחשבותיו אודות יסודות המחשבה המיסטית, שההנהגה הצדיקית נשענת עליה.
דרכו בחסידות פנתה בעיקר אל השכבות העממיות. הוא הדגיש כי על ההמון להיות נאמן ודבוק בצדיקיו, לציית להם ולתמוך בהם. במקביל, תפקידו של האדמו"ר כמשפיע רווחה חומרית היה מרכזי בראיית עולם זו, עד כדי כך שעוני נחשב כסימן לאי-נחת מהבורא, והחסידים יכלו להגיע לתכליתם הרוחנית כמעט רק על ידי דבקות בצדיק. דרכו זו קוממה עליו מבקרים, כולל נאמנו "היהודי הקדוש", שייצג לבסוף גישה הפוכה בתכלית.
שמו וזכרו נערצים בעיקר בחסידויות פולין וגליציה שיצאו בעיקר מתלמידיו, ומכונה בהן: "החוזה מלובלין".
בהגיוגרפיה החסידית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהגיוגרפיה החסידית החוזה נודע בכוחו לנבא עתיד, לחזות בעבר, לגלות את שושלת היוחסין של נשמת האדם ואת גלגולה על פי מצחו של אדם או מעל פתק שהוגש לו, וכן ביכולתו לצפות במתרחש בעולמות העליונים.
לפי מעשיות החסידים נקרא ה"חוזה" על שם שיכל לראות למרחקים עצומים בראייה טבעית, בזכות שמירת העיניים שנהג בצעירותו.
על נפילתו ופטירתו (ופטירת חבריו המגיד מקוז'ניץ ורבי מנדל מרימנוב באותה שנה) מסופר בפי החסידים שזה היה עקב ניסיונם להביא את המשיח, והתערבותם בשמים במלחמת נפוליאון ברוסיה ברצונם להופכה למלחמת גוג ומגוג[10].
גם זכרונו הפך לאגדה ידועה. על "החוזה" נאמר מפי רבי אורי מסטרליסק (השרף), שלובלין היא ארץ ישראל, חצר בית המדרש שלו היא ירושלים, בית המדרש עצמו הוא הר הבית, דירת "החוזה" - אולם העזרה וההיכל, חדר "החוזה" – הוא קודש הקודשים ושכינה מדברת מתוך גרונו של "החוזה מלובלין"[11].
היהודי הקדוש, תלמידו של החוזה, הוא גיבור הרומן ההיסטורי של מרטין בובר "גוג ומגוג". הרומן מתמקד ביחסיו הנפתלים עם רבו.
מתלמידיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רבי בנימין זאב מזבריז'.
- בן דודו רבי שמעון מרילס מירוסלב.
- הרב משה סטניצר
- רבי פייבוש מהיבנוב.
- רבי יעקב יצחק מפשיסחה מכונה "היהודי הקדוש"
- רבי שמחה בונים מפשיסחה
- רבי גדליה מלבוב
- רבי אורי מסטרליסק ("השרף מסטרליסק")
- רבי שלום רוקח מבעלז
- לתקופה קצרה אף רבי מנחם מנדל מקוצק
- רבי נפתלי צבי מרופשיץ
- רבי ישראל יצחק קאליש מוורקה
- רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, ה"בני יששכר", מייסד שושלות דינוב ומונקאטש.
- רבי יחזקאל מקוזמיר מייסד שושלת מודז'יץ
- רבי ישכר בר מרדושיץ
- רבי יעקב צבי יאליש מחבר הספרים "מלא הרועים" ו"קהלת יעקב"
- רבי צבי הירש מזידיטשוב
- רבי אברהם מקונסקוולה
- רבי דוד מללוב מייסד שושלת לעלוב
- רבי דב בעריש מאושפיצין
- רבי שמואל מקארוב
- רבי מאיר מאפטא מחבר הספר "אור לשמים", שרבו הסמיכו לממלא מקומו, אבי שושלת אפטא.
- רבי ישעיה מפשדבורז'
- רבי קלונימוס קלמן הלוי מקרקא מחבר הספר "מאור ושמש"
- רבי מרדכי דוד אונגר מדומברובה
- רבי יוסף קעזיס מחלם.
- מחותנו רבי ראובן הלוי הורוביץ מז'ורנישצ'ה (זרניווצא). בעל הספר דודאים בשדה. חמיו של רבי אריה לייבוש מאוז'רוב. היה תלמידם של רבי אלימלך מליז'נסק ושל רבי שמעלקה מניקלשבורג. כיהן בגוטמן הגרמנית אך עזבה עם בא ההשכלה וכיהן בנאויפלה ובז'ורנישצ'ה.
- רבי מאיר הלוי הורוביץ אחיו של רבי ראובן. כיהן כאדמו"ר בשֶפס (בהשפעת רבי לוי יצחק מברדיצ'ב) ובד בבד נסע לחוזה.
- רבי איתמר וולגלרנטר מקונסקוולה, מחבר הספר "משמרת איתמר".
- רבי יהודה לייב מזקליקוב (היה עוד אצל רבי אלימלך מליז'נסק)
- רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ
- רבי יעקב ריינמן מנארול.
- רבי אלכסנדר סנדר אייכנשטיין, מייסד שושלת קאמרנא.
- רבי מאיר מפרמישלאן.
- רבי יוסף מטומשוב יאריטשוב.
- רבי חיים מאיר יחיאל שפירא "השרף ממוגלניצא".
- רבי יצחק מנשכיז.
- רבי אליעזר מדז'יקוב.
- רבי "היהודי הטוב" מניישטאט.
- רבי חיים מצאנז.
- רבי "החידושי הרי"ם " מגור.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- דברי אמת
- זיכרון זאת
- זאת זיכרון
ניגון המלאכים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחצרות בית רופשיץ-צאנז ישנו ניגון שלימדו החוזה מלובלין, המכונה "ניגון המלאכים". הניגון מושר בטיש בליל שבת על הפיוט (מתוך זמירות השבת) "לאל אשר שבת". לניגון שתי נוסחאות, אחת מהירה וקלילה המושרת ברוב החצרות, ושנייה איטית יותר ובעלת קישוטים המושרת בחצרות דז'יקוב באבוב וויז'ניץ, בשינויים קלים בין החצרות וכן בשינויים קלים במנגינה לצורך התאמתה למילים. בנוסף ירמיה דמן, שר ניגון זה בגרסה שונה, כפי שקיבלו מאביו ממסורת חסידות רוזבדוב.
הניגון בגרסת דז'יקוב:
![{
% 0
\numericTimeSignature \tempo "Andante" 4 = 120 \time 4/4 \key d \major
d'4 d'8 d'8 d'4 d'8 d'8 d'4 e'8 d'8 cis'4 d'4 e'4 e'4 e'4 e'4 b'8 b'4 b'8 a'4 g'4 a'2 fis'2 fis'2 e'4 d'4 e'8 e'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 fis'2 \times 2/3 {fis'4 [d'4 fis'4]} a'2 g'2 fis'4 e'4 \times 2/3 {g'4 [g'4 fis'4]} e'1 fis'8 fis'4 e'8 fis'8 fis'4 e'8 d'1 g'8 g'4 fis'8 g'8 g'4 fis'8 e'1 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'2 \times 2/3 {b'4 [a'4 g'4]} fis'2 e'2 a'4 a'8 a'8 a'4 a'4 fis'1
}](http://upload.wikimedia.org/score/n/r/nrpneq9rdg58cjbz622zv6zmincoiy3/nrpneq9r.png)
| תקופת חייו של הרב יעקב יצחק הורוביץ על ציר הזמן |
|---|
 |
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה ולדן, נפלאות הרבי, בילגורייא תרעא
- אברהם יצחק ברומברג, ה"חוזה" מלובלין, ירושלים תשכ"ב
- יצחק אלפסי, החוזה מלובלין, ירושלים תשכ"ט
- ר. פרידמן, החוזה מלובלין: ספור חייו ופעליו של רבי יעקב יצחק מלובלין
- דוד אסף, נאחז בסבך: פרקי משבר ומבוכה בתולדות החסידות, מרכז זלמן שזר, 2008, פרק שני: 'המתנגדים התלוצצו שהשתכר ונפל': נפילתו של החוזה מלובלין, עמ' 137–178
- א' רובינשטין, "ספרי החוזה מלובלין", קריית ספר, כרך לז, תשכ"ב, עמ' 123–126
- ד"ר אוריאל גלמן, השבילים היוצאים מלובלין, מרכז זלמן שזר, ירושלים תשע"ח
- זאב קיציס, המורים הגדולים של החסידות, ידיעות ספרים 2023, עמ' 186–208
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב יצחק הורוביץ, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- רחל אליאור, "יש ואין-דפוסי יסוד במחשבה החסידית", משואות, מחקרים בספרות הקבלה ובמחשבת ישראל מוקדשים לזכרו של פרופ' אפרים גוטליב (בעריכת מ' אורון וע' גולדרייך), ירושלים מוסד ביאליק, תשנ"ד: 74-53
- רחל אליאור, "תמורות במחשבה הדתית בחסידות פולין: בין "יראה" ו"אהבה" ל"עומק" ו"גוון", תרביץ סב, ג, (תשנ"ג): 432-381
- רחל אליאור, "בין "היש" ל"אין"- עיון בתורת הצדיק של ר' יעקב יצחק החוזה מלובלין", בתוך: צדיקים ואנשי מעשה: מחקרים בחסידות פולין (בעריכת ר' אליאור, י' ברטל וח' שמרוק), ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ד: 167-218
- רבי יעקב יצחק הלוי הורוויץ - החוזה מלובלין באתר "MyTzadik"
- ספרו זיכרון זאת, באתר היברובוקס
- ניגון המלאכים, באתר יוטיוב
יעקב יצחק בן אברהם אליעזר הורביץ (1745-1815), מלובלין, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ הפרק מתבסס על: Glenn Dynner, Men of Silk: The Hasidic Conquest of Polish Jewish Society, Oxford University Press, 2006. עמ' 26–29, 68-70 והערות שוליים.; רחל אליאור, "בין היש לאין" (בקישורים החיצוניים).
- ^ https://teatrnn.pl/leksykon/artykuly/szeroka-28-w-lublinie-nie-istnieje/ "Grodzka Gate - NN Theatre", https://ia903205.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/21/items/nybc313868/nybc313868_jp2.zip&file=nybc313868_jp2/nybc313868_0125.jp2&id=nybc313868&scale=4&rotate=0 ספר יזכור לובלין 1967, עמ' 244
- ^ https://ia902907.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/6/items/nybc313867/nybc313867_jp2.zip&file=nybc313867_jp2/nybc313867_0178.jp2&id=nybc313867&scale=4&rotate=0, https://ia902907.us.archive.org/BookReader/BookReaderImages.php?zip=/6/items/nybc313867/nybc313867_jp2.zip&file=nybc313867_jp2/nybc313867_0156.jp2&id=nybc313867&scale=4&rotate=0 ספר יזכור לובלין 1952, עמ' 153, 175
- ^ https://teatrnn.pl/leksykon/artykuly/szeroka-28-w-lublinie-nie-istnieje/
- ^ https://my-property-story.wjro.org.il/2023/02/08/on-the-land-of-28-szeroka/ WJRO (World Jewish Restitution Organization)
- ^ ישראל ברגר, עשר אורות, פיוטרקוב תרס"ז, עמ' 91 סימן כז; אהרון ציילינגולד אהלי שם בילגורי תרע"א, עמ' 49-50, יחיאל מיכל גאלד, דרכי חיים ושלום, מונקטש, ת"ש, עמ' קמג-קמו ועוד
- ^ טענות כגון: החלון היה גבוה וצר, החוזה בכלל לא הכיר את החלון, וכוסות יין שעמדו על אדן החלון נשארו על עומדן.
- ^ יצחק ארטר "גלגול נפש" בתוך הצופה לבית ישראל, נדפס מחדש בירושלים תשנ"ו עמ' 156-158, ראו גם אלכסנדר צדרבוים, כתר כהונה, אודסה תרכ"ז, עמ' 125
- ^ ראו גם צבי מרק, מיסטיקה ושיגעון ביצירת רבי נחמן מברסלב, 2004, עמ' 51 הספר באתר כותר
- ^ בניגוד לדעת בעל התניא שתמך בצאר, וכן דעת תלמידו רבי נפתלי צבי מרופשיץ. תוכן הסיפור באריכות בספר ימות המשיח בהוצאת חסידי מונקאטש.
- ^ משה ולדן, נפלאות הרבי, בילגורייא תרעא, באתר היברובוקס עמ' 87, אות רצ, דף מד ע"ב