יפעת ביטון

אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בפרופסור למשפטים, עם הערך "יפעת שאשא-ביטון", העוסק בשרת החינוך לשעבר.
יפעת ביטון
לידה 10 במאי 1971 (בת 53)
קריית מלאכי
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
תפקידים בולטים

נשיאת המכללה האקדמית אחווה

פרופסור חבר בבית הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל, יו"ר תמורה - המרכז המשפטי למניעת אפליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפעת ביטון (נולדה ב-10 במאי 1971) היא פרופסור למשפטים, נשיאת המכללה האקדמית אחווה[1] ויו"ר ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות.[2] קודם לכן הייתה פרופסור חבר בבית-הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. ביטון עוסקת בנושאי שוויון, מניעת אפליה ונזיקין ועוסקת בביקורת המשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית-חברתית. בנוסף, היא פעילה חברתית-משפטית, ממייסדות תמורה - המרכז המשפטי לקידום השוויון ויו"ר המרכז.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בקריית מלאכי. אביה עלה ממרוקו ואמה מתימן. אביה היה איש חינוך, ובין היתר מנהל בית ספר מקצועי בקריית-מלאכי, עובד מנח"י במשרד החינוך ומנהל בית-הספר היסודי בבית חורון. אמה הייתה מורה. בגיל 15 עברה עם משפחתה לבית אל. למדה במדרשיית עמליה לבנות בירושלים.

שירתה בצה"ל כקצינת תנאי שירות בלשכת הגיוס בירושלים וכמפקדת בקורס קצינות שלישות. לקראת סוף שירותה ייסדה בבסיס הטירונים בה"ד 4 את מוסד "קצינת פניות הורים" בבסיסי הטירונים בצה"ל[דרוש מקור].

בשנים 1992–2004 למדה לתואר ראשון, שני ושלישי במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול הישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטורט שלה, שכותרתה "Re‐reading Tort Law from an Egalitarian Perspective", עסקה בדיני הנזיקין המסורתיים, תוך הצגת מערכת הפיצויים הנזיקית כבלתי-שוויונית כלפי נשים, במיוחד נשים השייכות לאוכלוסיות מוחלשות בחברה[דרוש מקור], כגון נשים מזרחיות, ערביות ואתיופיות. בשנים 1996–1997 התמחתה בבית המשפט העליון בירושלים, תחת פיקוחו של השופט מישאל חשין.

בשנת 2009 השלימה בהצטיינות יתרה (Honors) תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית[3]. בשנת 2004–2005 בילתה שנה כעמיתת מחקר לאחר שקיבלה את מלגת פולברייט, במסגרת פוסט-דוקטורט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, בהנחייתו של פרופ' דאנקן קנדי[3].

החל משנת 2009 ועד לשנת 2020 שימשה ביטון כחברת סגל בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס של המסלול האקדמי המכללה למינהל. בשנת 2016 הועלתה לדרגת פרופסור חבר. היא לימדה קורסים העוסקים בדיני נזיקין ובביקורת המשפט, בין היתר דרך עולם הקולנוע. שימשה כמרצה מן החוץ באוניברסיטה[4]. בשנים 2009–2014 הייתה מרצה אורחת-חברה בבית הספר הטרנסלאומי למשפטים שבאוניברסיטת בייג'ינג בסין[3]. לימדה באוניברסיטת תל אביב וב-אוניברסיטת חיפה ומרצה אורחת באוניברסיטת ניו יורק[5] ואוניברסיטת שיקגו[6] . היא חוקרת וכותבת בתחומי דיני הנזיקין, שוויון ומשפט ומגדר. פרסמה מאמרים בנושא הביקורת הפמיניסטית והחברתית של דיני הנזיקין וחקרה את דיני האפליה[דרושה הבהרה] בארצות הברית ובישראל. עוסקת בתאוריית איסור אפליה נגד מזרחים במשפט ובתביעות הפיצויים בנזיקין על פגיעות מיניות ועל מעשי אפליה בישראל.

בשנים 2001–2004 נמנתה עם המייסדות והייתה חברת הוועד המנהל של עמותת איתך - משפטניות למען צדק חברתי, הפועלת ברוח הפמיניזם החברתי ומגישה סיוע משפטי לנשים מאוכלוסיות חלשות. בשנת 2004 הייתה ממקימות מרכז נגה לליווי משפטי לקרבנות עבירות חמורות. היא שימשה כמנהלת-משותפת של המרכז עד לשנת 2006.

הייתה מיוזמות הקמת מרכז תמורה ב-2006 ומאז הקמתו היא עומדת בראשו. המרכז מתמקד בשני תחומים עיקריים: ייצוג משפטי של נשים – תוך דגש על נפגעות תקיפה מינית, וייצוג משפטי של 'אוכלוסיות מוחלשות הסובלות מאפליה שיטתית על רקע מוצאן'. הנחת המוצא לפעולה של תביעות נזיקיות-חברתיות היא כי הכוח הכלכלי הטמון בפסיקת פיצויים דרך דיני הנזיקין הופך אותם לכלי חשוב במאבק החברתי לשוויון.

ביטון הייתה חברה בוועד המנהל של הקרן החדשה לישראל בשנים 2006–2014 ויו"ר ועדת המענקים לצדק חלוקתי של הקרן. היא חברה בוועדת ההיגוי של תוכנית המשפטנים של הקרן[7].

הייתה חברה בעמותת "קרן אייסף - הקרן הבינלאומית לחינוך" וכן בוועדה לחלוקת עזבונות של משרד המשפטים (2013–2015),

הייתה חברת דירקטוריון ויו"ר ועדת הביקורת בחברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה (2013-2017). הייתה יו"ר ועדת הביקורת וחברת המועצה המנהלית של בנק ישראל (2017–2018).

חיברה דו"ח המציע רפורמה בביטוח לאומי כדי להגן על כספי הציבור (2018)[8]

חברת בורד בארגון אימפקט - !IMPACT - ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (2017–2018).

פרסמה מאמרים בנושא קידום שוויון באמצעות תביעות נזיקיות לפיצוי קורבנות אפליה. בשנת 2007 הייתה אחת מעורכות המשנה של הספר "עיונים במשפט פמיניזם ומגדר", בהוצאת נבו, בעריכת דפנה ברק-ארז. בשנת 2022 פרסמה יחד עם ד"ר חווה דיין מאוניברסיטת חיפה את הספר "Femicide, Criminology and the Law"[9]

בחודש נובמבר 2016 ובחודש ינואר 2018 נכללה ביטון ברשימת המועמדים לכהונת שופטת בבית המשפט העליון[10].

החל מ-2016 משמשת כמנחה בתוכנית הרדיו המילה האחרונה.

החל מ-8 באוקטובר, לאחר מתקפת הפתע על ישראל באוקטובר 2023, ביטון פעלה כאחת השותפות המרכזיות בגוף האזרחי "הנציבות האזרחית לעניין פשעי חמאס נגד נשים וילדים". הגוף שהוקם על ידי ד"ר כוכב אלקיים-לוי אוסף עדויות וחומרים במטרה לקדם את ההכרה באלימות המינית בטבח שבעה באוקטובר על ידי ארגונים בינלאומיים והגדרתם כפשעים נגד האנושות. כחלק מפעילותה בגוף ביטון נפגשה עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן, בעת ביקורו בישראל ב-18 באוקטובר 2023[11]. בחודש דצמבר נפגשה ביטון יחד עם נציגות הגוף האזרחי עם בכירים במועצה הלאומית למגדר ובמועצה לביטחון לאומי של ארצות הברית ועם עוזרת הנשיא והציגה בפניהם חלק מעדויות עבירות המין שנאספו עד כה היא נאמה בכינוס מיוחד שלהאו"ם בשם "Hear Our Voices: Sexual and gender-based violence in the October 7th Hamas terror attack"[12].

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2019 הצטרפה למפלגת גשר והוצבה במקום השלישי ברשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת[13]. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

ביוני 2019 הודיעה על הצטרפותה למפלגת ישראל דמוקרטית של אהוד ברק במהלך הבחירות לכנסת העשרים ושתיים[14]. בבחירות ספטמבר 2019 הוצבה במקום ה-7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" ולא נבחרה לכנסת.

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטון קיבלה פרסים ואותות הוקרה בישראל ובחו"ל על עבודתה האקדמית והמעשית לקידום שוויון באמצעות המשפט:

  • 2011 זכתה בפרס צגלה לחוקרת צעירה במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב לשנת 2011.
  • 2013 - פרס המשפט, צדק חברתי וזכויות אדם מטעם הקרן החדשה לישראל וקרן דפנה ע"ש דפנה יזרעאלי לשנת 2013 (יחד עם אורית קמיר)[15]. הפרס ניתן על "יצירתיות, תעוזה ומקוריות בפיתוח כלים משפטיים חדשניים לקידום זכויות נשים, בגין חלקה בהקמת מרכז נוגה, לליווי של ולקידום זכויותיהם/ן של נפגעות ונפגעי עבירה" ועל הקמת מרכז תמורה למניעת אפליה.
  • 2014 - פרס ברניס טננבאום לנשים פורצות דרך מטעם ארגון נשות הדסה העולמי.
  • 2014- פרס הארוחה השנתית למען לוחמי זכויות-אדם של הקהילה היהודית בלונדון.
  • 2015 - פרס "Honoris Causa" מטעם לשכת עורכי הדין בישראל על פועלה המשפטי. פרס "Honoris Causa" הוא אות של כבוד המוענק למי שתרומתם לעולם המשפט היא משמעותית ראויה להוקרה.
  • 2015 - "אות ספרא" ע"ש אדמונד ספרא, הניתן על ידי קרן אייסף למי שתרמו תרומה משמעותית לקידום החברה בישראל.
  • 2015 - נמנתה עם 50 הנשים המשפיעות בישראל של העיתון פורבס בתחום המשפט.
  • 2016 - "המרכז הקליני תמורה" הפועל במסגרת "מרכז משנה" בבי"ס למשפטים במכללה למנהל קיבל את אות השרה לשוויון חברתי על תרומתו למאבק באלימות נגד נשים בישראל. הפרס הוענק לפרופ' ביטון (יו"ר המרכז) ולעו"ד אפרת פודם (מנכ"לית המרכז) מידי השרה גילה גמליאל ונשיא המדינה, ראובן ריבלין.
  • 2016 - בפרס כלת ארגון כל ישראל חברים (כי"ח) לחינוך ולחברה
  • 2019 - דוברת ראשית (key note) כנס הביקורת המזרחית על המשפט, בית-הספר למשפטים, אוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 נישאה לעו"ד אייל שטרנברג, שהכירה במהלך לימודיהם באוניברסיטה העברית. לזוג שני ילדים. מתגוררת בהרצליה.

אחותה הצעירה היא הד"ר ריי ביטון, יו"ר "מרשם" הארגון הארצי של הרופאים המתמחים בישראל[16].

באירועי ה-7 באוקטובר שכלה את אחד מגיסיה, חן נחמיאס ז"ל שהיה לוחם בימ"מ; אח של גיס נוסף שלה היה אל"ם רועי לוי ז"ל, מפקד היחידה הרב-ממדית, נפל גם הוא בקרבות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יפעת ביטון בוויקישיתוף

מכּתביה:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרופ' יפעת ביטון מונתה לנשיאת המכללה האקדמית אחוה - מכללת אחוה, באתר www.achva.ac.il
  2. ^ אתר למנויים בלבד ליאור דטל, פרופ' יפעת ביטון נבחרה לתפקיד יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות, באתר TheMarker‏, 11 בספטמבר 2023
  3. ^ 1 2 3 יפעת ביטון - קורות חיים, באתר המסלול האקדמי המכללה למינהל
  4. ^ Something went wrong..., lawjournal.huji.ac.il
  5. ^ Past Visiting Scholars, Visiting Professors and Fellows, as.nyu.edu
  6. ^ Yifat Bitton and Ruth Halperin-Kaddari - “The Status of Women in Israel: Backsliding in Times of Progress”, events.uchicago.edu (באנגלית)
  7. ^ "יש תמורה לשינוי" באתר הקרן החדשה לישראל, 10 בספטמבר 2013
    הודעה על מתן פרס טננבאום לביטון באתר eJewish Philanthropy‏, 15 ביוני 2014
    קול קורא להגשת מועמדות לתוכנית המשפטנים לשנת 2016, באתר הקרן החדשה לישראל
  8. ^ שחר אילן, "סיפוח זוחל": דו"ח חריף על פגיעת האוצר בביטוח הלאומי, באתר כלכליסט, 18 בפברואר 2019
  9. ^ Hava Dayan, Yifat Bitton, Femicide, criminology and the law, Abingdon, Oxon ; New York, NY: Routledge, 2023, ISBN 978-1-032-36687-6
  10. ^ משה גורלי, "בין 28 המועמדים לביהמ"ש העליון: ח'אלד כבוב, יפעת ביטון, דוד האן ורות רונן", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2016; חן מענית, ‏"צפו ברשימה: אלה המועמדים הסופיים לבית המשפט העליון", באתר גלובס, 8 בינואר 2018
  11. ^ יש כ"כ הרבה שסבלם גדול משלי, כך שמיד דחיתי את ההזמנה לפגוש את הנשיא ביידן. אבל, השגרירות התעקשה שאביא עמי עוד קולות מלבד הָאֵבֶל ובעידוד המשפחה יצאתי... | By Prof. Yifat Bitton פרופ' יפעת ביטוןFacebook, נבדק ב-2024-07-28
  12. ^ At Special Session on Sexual Violence Against Israelis, Speakers Call on Women’s Organizations, the UN, and the World to Speak Out, National Council of Jewish Women (באנגלית)
  13. ^ טל שניידר, ‏פרופ' יפעת ביטון עולה על הגשר: מצטרפת לאורלי לוי אבקסיס, באתר גלובס, 16 בפברואר 2019
  14. ^ יובל קרני, ברק חוזר לפוליטיקה: "את נתניהו צריך להפיל ולא להציל", באתר ynet, 26 ביוני 2019
  15. ^ ההכרזה על מתן הפרס באתר הקרן החדשה לישראל, 3 בפברואר 2013
  16. ^ הרופאה מאשדוד שתוביל את מאבק הרופאים: ד"ר ריי ביטון נבחרה ליו"ר ארגון המתמחים הארצי"אשדוד 10", יהודי קלר, 30 באוקטובר 2019