יצחק אהרונוביץ', 2017 | |||||||||||||||
לידה |
22 באוגוסט 1950 (בן 74) אלול ה'תש"י ירושלים, ישראל | ||||||||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מדינה | ישראל | ||||||||||||||
השכלה | אוניברסיטת חיפה | ||||||||||||||
מפלגה | ישראל ביתנו | ||||||||||||||
סיעה | ישראל ביתנו, הליכוד - ישראל ביתנו | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| |||||||||||||||
יצחק אהרונוביץ' (נולד ב-22 באוגוסט 1950) הוא יו"ר תעש מערכות בע"מ, יו"ר דירקטוריון חברת מקורות ויו"ר חברת הבת של החברה עשות אשקלון. בעבר כיהן, בין היתר, כחבר הכנסת מטעם סיעת ישראל ביתנו, השר לביטחון פנים וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני בממשלת ישראל, כסגן מפכ"ל משטרת ישראל וכמפקד משמר הגבול.
אהרונוביץ' נולד בירושלים. הוא בנם של ניצולי השואה גולדה (גניה) והרצל אהרונוביץ', ילידי קובנה. גדל והתחנך במושב דישון שבגליל העליון, ולמד בישיבה בצפת. בשנת 1968 התגייס לצה"ל והתנדב לחטיבת הצנחנים, שם עבר הכשרה כלוחם, יצא לקורס מ"כים ובהמשך לקורס קצינים. השתחרר מצה"ל לאחר ששימש בין היתר כסגן מפקד פלוגה בגדוד 202 וכמדריך בבית הספר לקצינים בה"ד 1.
לאחר שחרורו מצה"ל, בשנת 1972 התגייס לשורות משמר הגבול. במלחמת יום הכיפורים היה בפעילות מבצעית בגבול לבנון[1]. במשמר הגבול שימש בין היתר קמב"ץ פלוגתי, קצין יישובים, סגן מפקד פלוגה, מפקד פלוגה כ', בשנים 1981 עד 1985 שירת כקצין אג"ם מג"ב צפון ובמהלך מלחמת לבנון פיקד על כוחות משמר הגבול בלבנון. בהמשך שימש גם כסגן מפקד מג"ב צפון, בשנת 1985 מונה למפקד מג"ב צפון וב-1989 למפקד בסיס ההדרכה של מג"ב. בשנים 1991–1993 שירת כסגן מפקד מג"ב ובשנת 1993 קודם לדרגת ניצב ומונה למפקד משמר הגבול. לאחר מכן שימש במשך כשנתיים כשליח משטרת ישראל ביבשת אמריקה, בשנת 1998 מונה למפקד מחוז יהודה ושומרון במשטרת ישראל ובשנת 2001 למפקד המחוז הדרומי. בשנים 2002–2004 כיהן כסגן מפכ"ל משטרת ישראל.
לאחר שירותו במשטרת ישראל כיהן בשנים 2004–2005 כמנכ"ל חברת התחבורה "דן".
בבחירות לכנסת השבע עשרה הוצב במקום השמיני במפלגת ישראל ביתנו ונבחר לכנסת. בכנסת ה-17 כיהן כסגן יושב ראש הכנסת, כמו כן שימש חבר בוועדת החוץ והביטחון, בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה למאבק בנגע הסמים. בנוסף היה חבר בשדולה החברתית, בשדולה לענייני ירושלים ובשדולה למען הדרוזים והצ'רקסים.
ב-21 במרץ 2007 אישרה הכנסת את מינויו לתפקיד שר התיירות. במהלך כהונתו בתפקיד פעל להסרת הצורך בקבלת אשרות כניסה לתיירים מרוסיה. בינואר 2008 הגיש יחד עם יו"ר מפלגתו, אביגדור ליברמן, מכתב התפטרות מהממשלה במסגרת פרישת סיעתו מהקואליציה.
בבחירות לכנסת ה-18 הוצב במקום הרביעי ברשימת "ישראל ביתנו" לכנסת ובמסגרת זו נבחר שוב לכנסת. עם הקמת הממשלה מונה לשר לביטחון פנים ב-31 במרץ 2009. בתפקיד זה המשיך אהרונוביץ' גם בעת כהונתו בממשלה ה-33, בהיותו חבר הכנסת ה-19. חבר בוועדת השרים לענייני חקיקה. הוא הוביל וחתום על שורה של חוקים בכללם, חוק המאבק בתופעת השימוש בחומרים מסוכנים, התשע״ג-2013,חוק המאבק בתופעת השכרות (הוראת שעה, התש״ע-2010),חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה תשע״ב-2012.
בשנת 2014 חלה הסלמה במצב הביטחוני בירושלים: נערכו פעולות טרור נגד מתקנים עסקיים וציבורים כגון הרכבת הקלה[2], תחנת דלק[3] ותחנת משטרה בהר הבית[4], רצח הנער מוחמד אבו ח'דיר, שורה של פיגועי דריסה[5][6][7], הפיגוע בבית הכנסת קהילת בני תורה[8], ניסיון התנקשות בפעיל הימין יהודה גליק ועימותים בהר הבית[9][10][11]. אירועים אלה גררו ביקורת עליו. ראש עיריית ירושלים ניר ברקת טען שאהרונוביץ אינו דואג מספיק לביטחון[12]. דברים דומים נאמרו עליו על ידי נפתלי בנט[13].
במסגרת פעילותו בכנסת הציע בין היתר את הצעות החוק הבאות:
במהלך כהונתו כשר לביטחון פנים הנהיג מדיניות של צמצום והגבלת מתן רישיונות נשק לאזרחים, לרבות צמצום כלי נשק אישיים שנמצאו בידי אזרחים מיומנים העוסקים באבטחה, ואסף וביטל אלפי רישיונות נשק כאלו.[14].
ב-9 בינואר 2015 הודיע אהרונוביץ' על פרישתו מהחיים הפוליטיים ועל כך שלא יתמודד בבחירות לכנסת ה-20[15].
ב-3 בנובמבר 2016 מונה ליו"ר דירקטוריון של תעש מערכות בע"מ[16]. אהרונוביץ' החליף את היו"ר הקודם, אודי אדם, שמונה למנכ"ל משרד הביטחון.
ב-15 בנובמבר 2021 מונה ליו"ר דירקטוריון חברת מקורות.[17]
אהרונוביץ' מתגורר בנתניה, נשוי לרימון, אב לארבע בנות וסב לשלושה עשר נכדים.