יצחק מרדכי יוסט
 | |
| יצחק מרדכי יוסט | |
| לידה |
22 בפברואר 1793 ו' באדר תקנ"ג ברנבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
22 בנובמבר 1860 (בגיל 67) פרנקפורט |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת גטינגן |
| שפות היצירה |
גרמנית |
| זרם ספרותי | אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית |
  | |
יצחק מרדכי (איזק מרקוס) יוֹסְט (בגרמנית: Isaak Markus Jost; 22 בפברואר 1793 - 22 בנובמבר 1860), היסטוריון יהודי-גרמני, מחלוצי "חכמת ישראל". יוסט היה היהודי הראשון שאימץ את מדע ההיסטוריה באופן שיטתי, וספריו מהווים את ראשית ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסט נולד בברנבורג ב-ו' באדר תקנ"ג, לאב שהיה סוחר זעיר. אביו התעוור, ומהיותו בן 5 עד פטירת אביו בהיותו בן 10, סייע יוסט לאביו העיוור. לאחר פטירת אביו עבר ללמוד בחדר בעיר וולפנביטל, בה התגוררו הורי אמו. בשנת 1809 עבר לעבוד כמורה פרטי בבראונשווייג ובמקביל למד בגימנסיה. בשנת 1813 נכנס ללמוד באוניברסיטת גטינגן, בה למד במשך שנה וחצי, ולאחר מכן עבר ללמוד בברלין[1]. בשנים 1816–1835 עבד כמורה בברלין, ואחר כך, עד סוף ימיו, בפרנקפורט. בשנים 1821–1829 הוציא לאור את תשעת הכרכים של ספרו "לתולדות היהודים", שיצא בקצב של כרך לשנה[2]. חלק ממאמריו המוקדמים בעברית פורסמו ב"ביכורי העתים", ב"כוכבי יצחק" וב"כרם חמד". בין השנים תר"א-תר"ב ערך ירחון בעברית בשם "ציון". בתרכ"א פרסם מאמר על הספרות העברית בעיתון "המגיד". בנוסף, תרגם יוסט את המשנה לגרמנית. בפרנקפורט הוא יסד וניהל בית יתומות.
על רקע הצלחת היוונים במאבקם לעצמאות לאומית (1821), טען יוסט כי "אילו היהודים היו עם, אילו הייתה להם חלקת אדמה, והיה להם משקל בין האומות: בכלל, אילו היוו חברה בזכות אהבת מולדת, חוקה וקנין, כמו למשל היוונים של היום, היה מצבם שונה".[3]
גישתו ההיסטוריוגרפית
[עריכת קוד מקור | עריכה]יוסט היה חלוץ ההיסטוריוגרפיה החדשה. הוא כתב שני חיבורים בולטים בתולדות ימי ישראל:
- תולדות עם ישראל - ממלכת החשמונאים
- דברי ימי ישראל החדשים (המאה ה-19)
יוסט חילק את היהודים לשתי קבוצות: היהודים במזרח (תחת שלטון האסלאם) והיהודים במערב (תחת שלטון הנצרות). את היהודים במזרח תיאר כציבור גדול ומלוכד הפועל כקהילה ואילו היהודים במערב פעלו לדבריו כבודדים. לטענתו, אם הייתה אחדות יהודית במערב זה מכיוון שנכפתה עליהם עקב לחץ מהשלטון. יוסט לא ראה אחדות יהודית לאומית אלא קבוצת דת בעלת מאפיינים משותפים. הוא אכן מודה שהיהודים הם קבוצה דתית אך לא לאומית וזאת בשל העדר טריטוריה, קו מחשבה זה הביא להיווצרות הציוניות לאומיות שחותרות להשיג טריטוריה.
סיכום ההיסטוריוגרפיה של יוסט:
- בימי גלותה ופיזורה אין אחדותה של אומה אחדות שלמה (אם הייתה קיימת הייתה כפייה שכפו על היהודים המשך קיומם של יסודות לאומיים יהודים).
- הייתה קיימת אחדות דתית שהתגבשה על ידי התפתחות הפנימית של היהודים בימי גלותם ושעבודם משום כך צריכה ההיסטוריה היהודית בכול מקום ובכול זמן לעמיד במרכזה את תולדות האמונה והדת היהודית.
- תולדות היהודים בגולה הן בעיקרון תולדות יחסם של העמים והמדינות אליהם והן קשורות בתולדות הארצות אשר בהן הם יושבים בקורות העמים והמדיניות אשר בקרבם הם חיים ובצל חוקיהם הם חוסים.
- אין ערך של גורם היסטורי ליחסים הדדים שבין קיבוצי היהודים לארצותיהם השונות.
- בהינתן קוצר ידם של היהודים לקחת את גורלם הלאומי בידם בדומה ליוונים, אין מקום לייחודה של ארץ ישראל בימי הגלות והפיזור. ומכאן שיוסט לא רק שאינו שולל את הגלות, אלא הוא מאמין בהמשך ישיבת היהודים בפזורה, אך הם ייטיבו לעשות אם יתקנו (מלשון 'רפורמה') את יהדותם.
ביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]מבקריו של יוסט טענו כי אורח חייו ודעותיו האישיות השפיעו על מחקריו. שמעון דובנוב כתב: ”יוסט כתב את דברי ימי ישראל בעולם ובעצמו היה מחוסר חוש הביקורת, היה מתבולל מתון ומתקן מתון, וכל אלה הכוונות המתונות השקיע גם בספרי ההיסטוריה שלו”[4].
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה חזקוני, יוסט, יצחק מרדכי, בתוך: שמעון פדרבוש (עורך), חכמת-ישראל באירופה, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשכ"ה. עמ' 190–205.
- ראובן מיכאל, י"מ יוסט - אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1983.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- כתבי יצחק מרדכי יוסט בפרויקט בן-יהודה
יצחק מרדכי יוסט (1793-1860), דף שער בספרייה הלאומית- א. ז. אשכולי, שלושה דורות בהיסטוריוגרפיה יהודית, דבר, 2 באוקטובר 1940
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תולדות הרב ר' יצחק מרדכי יאסט נ"ע, הכרמל, 28 בנובמבר 1862
- ^ משה חייקין, זכרון לחכם יצחק מרדכי יאסט, הצפירה, 30 במרץ 1893
- ^ ראובן מיכאל, י"מ יוסט - אבי ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, 1983, עמ' 13.
- ^ דובנוב, דברי ימי עם עולם כרך 9 עמ' 66.