כדן קטן-פרחים

קריאת טבלת מיוןכדן קטן-פרחים
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: אספרגאים
משפחה: אספרגיים
סוג: כדן
מין: כדן קטן-פרחים
שם מדעי
Muscari parviflorum
‏דפונטן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כדן קטן-פרחים (שם מדעי: Muscari parviflorum (Desf)) הוא גאופיט קטן ממשפחת האספרגיים[2][3], המתנשא לגובה 10 עד 20 ס"מ[4]. הצמח מתאפיין בבצל קטן, בשורשים מתכווצים, בעלים נימיים המרוכזים בבסיסו, בעמוד תפרחת זקוף וחסר עלים, ובפרחים קטנים בגוון תכול-בהיר, דמויי כד. הוא פורח בקבוצות צפופות בסתיו, לפני או עם הגשמים הראשונים, כאשר העלים הנימיים מגיחים זמן קצר לאחר הפריחה. תחום התפוצה הטבעי שלו סביב אגן הים התיכון, בבתי גידול ים-תיכוניים (סובטרופיים)[5].

בית גידול ותפוצה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
כדן קטן-פרחים בקריית שמונה בתחילת דצמבר
בצל של כדן קטן-פרחים
מקבץ של כדן קטן-עלים לאחר פריחה

מין זה גדל בעיקר באזור הים התיכון, בבתי גידול סובטרופיים, על קרקעות מעובדות, חוליות ולעיתים גם בטרה-רוסה. בישראל הוא מצוי בחוף הגליל, השרון, דרום מישור החוף, בגליל העליון והתחתון, בכרמל, בשומרון, בשפלה, ובהרי יהודה (שם הוא נדיר), וכן בבקעת החולה[5].

פונולוגיה - מחזור החיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כדן קטן-פרחים פורח בקבוצות צפופות בסתיו, לפני או עם הגשמים הראשונים. תקופת הפריחה מתחילה בתחילת אוקטובר ונמשכת עד תחילת דצמבר, כאשר העלים הנימיים מופיעים זמן קצר לאחר הפריחה ונשארים עד סוף מרץ. הפירות הירוקים מתחילים להופיע בסיום הפריחה, בתחילת דצמבר, ותהליך הפצתם מסתיים בתחילת ינואר.

הצמח מתרבה הן באמצעות זרעים (רבייה מינית) והן באמצעות בצלצולים (רבייה א-מינית). בתנאים מתאימים, נוצרים באמצעות רבייה א-מינית זו, קבוצות צפופות של עשרות פרטים, המשתרעות על פני שטח בקוטר 30 עד 50 ס"מ.

כאשר הצמח הצעיר נובט ומפתח בצל, שורשים מתכווצים מושכים את הבצל לעומק מתאים בקרקע המגן עליו מתנאי סביבה קשים[6]. בעת רבייה וגטטיבית, שורשים אופקיים עבים מרחיקים בהתכווצותם את בצלצולי הריבוי מבצל האם, לעיתים עד כדי 10 ס"מ[7].

מורפולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבצל קטן, דמוי ביצה, בקוטר 1 עד 1.5 ס"מ, טמון בקרקע בעומק רדוד של 5 עד 6 ס"מ, ובקרקעות כבדות עד 10 ס"מ. הבצל מרובד בגלדים יבשים, חומים בהירים (tunicate bulb), המונעים התייבשות החלקים הפנימיים. בצלצולי הריבוי נוצרים בחיק הגלדים החיצוניים. השורשים הם שורשים מתכווצים.

העלים פשוטים, תמימים, ללא לוואים, ומרוכזים בבסיס הצמח. מספרם 3 עד 5, הם כמעט שווים באורכם, נימיים (כ-2 מ"מ רוחבם), ארוכים, חצי גליליים (semiterete), ובעלי חריץ עדין בצדם העליון (מרזביים). עלי הבצלצולים גליליים לחלוטין.

התפרחת היא אשכול דליל, גלילי, באורך 1.5 עד 3 ס"מ, הנישא על עמוד תפרחת זקוף וחסר עלים. אורכה עולה מעט על זה של העלים, ובכל תפרחת 6 עד 12 פרחים. עוקצי הפרחים זקופים-מפושקים ועד אופקיים, שווים פחות או יותר באורכם, ואינם עולים כמעט על אורך העטיף[8]. כל פרח מלווה בחפה ובחפית דמויי חוט (setaceous). בקצה התפרחת עשויים להופיע פרחים עקרים, אך הם זעירים מאוד או כמעט נעדרים.

הפרחים דו-מיניים, בעלי שחלה עילית, וצבע העטיף (כולל השניים) אחיד. הפרחים הפוריים באורך 3 עד 5 מ"מ בצבע לילך בהיר עד כחול חיוור, עם עורקים כהים יותר[9]. צבעיהם אינם משתנים במהלך הפריחה או הנבילה.

העטיף מאוחה עלים כמעט לכל אורכו, ויוצר צינור דמוי ביצה עד פעמון, המסתיים בלוע (באגן) בעל 6 שיניים בצבע זהה לעטיף. מתחת ללוע קיימת היצרות קלה (שנץ), תכונה המבדילה בין הכדן לזמזומית (Bellevalia), שבה ההיצרות אינה קיימת. השיניים קצרות, דמויות ביצה, כפופות לאחור, ואורכן פחות משליש מאורך צינור העטיף. אצל זמזומית מגיע אורך השיניים לכשליש עד רבע מאורך הכותרת.

האבקנים 6, חבויים בצינור העטיף וערוכים בדור אחד. הזירים קבועים על צינור העטיף בגובה מחצית אורכו, בניגוד לזמזומית, שאבקניה ממוקמים בבסיס השיניים או בסמוך אליהם. המאבקים בצבע סגול כהה.

השחלה עילית, בת שלוש מגורות, ובכל מגורה שתי ביציות. עמוד השחלה דקיק והצלקת קטנה, דמוית ראש.

הצופנים ממוקמים על דפנות השחלה (Ovarial nectaries), לאורך המחיצות שבין המגורות, תופעה המוכרת בשם "צופני חיץ" (Septal Nectaries). בכל אחת משלוש המחיצות בשחלה ישנה מחילה פחוסה, מרופדת ברקמה צופנית. המחילה מחוברת לתעלה בחלקה העליון. הצוף המופרש על ידי הרקמה הצופנית ממלא את המחילה, עובר דרך התעלה ומצטבר באזור שבין בבסיס השחלה לעטיף[10].

הפרי הוא הלקט בעל שלושה מקצועות חדים וברורים, הנפתח לשלוש קשוות[8][9]. קשוות ההלקט (3 עד 3.5 מ"מ) כמעט עגולות (suborbicular), רחבות יותר מאורכן, ובעלות עורקים בולטים. פתיחת ההלקט היא פְּתִיחָה חוֹצַת מְגוּרָה (loculicidal), כאשר הסדק מתחיל בקודקוד ונמשך מטה לאורך תפר הגב של כל עלה שחלה. העטיף נישא על ההלקט ונושר ונושר ממנו[11].

בכל מגורה 2 זרעים, שחורים, מבריקים ומקומטים וחסרי עטי (אריל, מעין תוספת).

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כדן קטן-פרחים בוויקישיתוף

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ כדן קטן-פרחים באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ Muscari parviflorum Desf., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  3. ^ Muscari parviflorum Desf., WFO: World Flora Online. Published on the Internet, ‏4-6-2024
  4. ^ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Four, Jerusalem: , The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1986, עמ' 72-74
  5. ^ 1 2 כדן קטן-פרחים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  6. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 339-341
  7. ^ עזריה אלון, מיכה לבנה, דוד הלר, החי והצומח של ארץ ישראל, כרך 11, רמת גן: משרד הבטחון - ההוצאה לאור, החברה להגנת הטבע, 1983, עמ' 219
  8. ^ 1 2 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 520-2
  9. ^ 1 2 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 790
  10. ^ א. פאהן, אנטומיה של הצמח, מהדורה שניה, מורחבת ומעודכנת, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1987, עמ' 531, 539-540
  11. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 543