כיבוש יריחו (1918)
.jpg) | ||||||||||||||
| מפת הקרב על יריחו | ||||||||||||||
| מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||
| תאריכים | 19 בפברואר 1918 – 21 בפברואר 1918 (3 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני |
כיבוש ירושלים (1917) קרב צליחת מעברות הירקון | |||||||||||||
| קרב אחרי |
כיבוש בקעת הירדן קרב בעל חצור | |||||||||||||
| מקום | הרי יהודה ויריחו | |||||||||||||
| עילה | ייצוב קו שתי העוג'ות | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון בריטי מכריע וכיבוש יריחו | |||||||||||||
| ||||||||||||||
_Infantry_Division_Jerusalem(1).jpg)
כיבוש יריחו נערך בתקופת המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה על ידי חיל המשלוח המצרי של האימפריה הבריטית, בתאריכים 19 בפברואר עד 21 בפברואר 1918. במסגרת הקרב על יריחו נהדפו כוחות האימפריה העות'מאנית צפונה ומזרחה. מהלך זה השלים ייצוב קו הגנה לרוחב ארץ ישראל בין הים התיכון לירדן (הקרוי גם קו שתי העוג'ות).
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך דצמבר 1917 השלימו הבריטים את כיבוש ירושלים (10 בדצמבר) ואת חציית הירקון (21 בדצמבר). עקב צורך לטפל בלוגיסטיקה של הכוחות ובהדרכה ואימון כוחות חדשים[1] החליט גנרל אדמונד אלנבי לייצב קו הגנה מחוף הים התיכון דרך הרי יהודה (מצפון לירושלים) ועד נהר הירדן:
- לאחר חציית הירקון תפסו כוחות של הקורפוס ה-21 את צידו המערבי של קו זה מאזור שפיים עד לשפלת יהודה עד 22 בדצמבר.
- במקביל התקדם הקורפוס ה-20 על גב הרי יהודה והשלים את ייצוב ההגנה בקו רמאללה עד 30 בדצמבר.
לאחר ייצוב הקו החל תכנון הרחבת הקו מזרחה ליריחו וצפון ים המלח כדי למנוע פעילות נגד של הטורקים הפרוסים בעבר הירדן.
בטרם תחילת הפעולה נדרש הפיקוד הבריטי להשלים אספקה לכל הכוחות הפרוסים. פעילות זו התבצעה במהלך ינואר ובחצי הראשון של פברואר.
הכוחות המעורבים במערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכוחות הבריטים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הקורפוס ה-20:
- הדיוויזיה הלונדונית ה-60 בפיקוד מייג'ור גנרל ג'ון שיי
- הדיוויזיה הוולשית ה-53 בפיקוד מייג'ור גנרל מוט
- בריגדת רגלים מהדיוויזיה ה-74 ה"יומנרי" בפיקוד מייג'ור גנרל אריק גירדווד
- קורפוס המדבר הרכוב:
- בריגדת הפרשים הקלים האוסטרלים (פ.ק.א) ה-1 מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק
- בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדים מדיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק
- למפקד הכח מונה לוטננט גנרל פיליפ צ'טווד
הכוחות הטורקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הגנת בקעת הירדן נמסרה לשתי דיוויזיות רגלים, ה-26 וה-53. שתיהן השתייכו לקורפוס ה-20 של הארמייה ה-4 (שמפקדת בעמאן), שבאחריותה להגן על קו בקעת הירדן ועבר הירדן. דיוויזיות אלו מנו כ-4,000 לוחמים.
כוחות אלו תפסו עמדות במספר נקודות אסטרטגיות על הדרכים היורדות ליריחו (כמו ב"טלעת-א-דם" הוא מצד אדומים ובג'אבל מונטר) וכן מסביב ליריחו.
תוכנית הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוכנית הקרב הייתה כדלקמן:
- הדיוויזיה ה-60 תתקוף את יריחו ממערב, מכוון מכמש בסדר הבא:
- הבריגדה ה-181 באגף השמאלי (צפוני)
- הבריגדה ה-180 במרכז
- הבריגדה ה-179 באגף הימני (דרום)
- הכוחות של דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק אבטחו את האגף הימני של דיוויזיה 60 (מדרום) תוך שהם מתפצלים ל-2 שדרות:
- בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדים
- בריגדת הפרשים הקלים האוסטרלים (פ.ק.א) ה-1
- הכוחות של הדיוויזיה ה-53 אבטחו את האגף השמאלי של דיוויזיה 60 (מצפון).
מהלך הקרב
[עריכת קוד מקור | עריכה]הדיוויזיה ה-60
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוצאת ב-14 בפברואר מירושלים לכוון מכמש.
- ב-19 בפברואר החלו שלוש הבריגדות של הדיוויזיה בקרבות נגד הטורקים.
- ב-20 באוקטובר ממשיכים הבריגדות בקרבות נגד הטורקים המבוצרים על מורדות הרי יהודה כדי לשלוט על הדרכים היורדות לבקעת הירדן.
- ב-21 באוקטובר מייצבת הדיוויזיה קו לאורך המצוק בין נבי מוסה לקרנטל.
הדיוויזיה ה-53
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יוצאת ב-14 בפברואר מאזור בית אל וכובשת את כפר דיר דיבוואן.
- ב-19 בפברואר הדיוויזיה מתקדמת, תוך קרב, על מורדות הרי יהודה ומגינה על הדיוויזיה ה-60 מפני כוחות טורקים מצפון.
דיביזיית אנזא"ק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כוחות דיוויזיית הרגלים הרכובים אנזא"ק יוצאים ב-14 בפברואר מאזור ראשון לציון אחרי סיום קרב עיון קרא
- ב-17 בפברואר הכח מגיע לבית לחם שם מתפצלת הדיוויזיה ל-2 שדרות.
- ב-19 בפברואר בריגדת הרובאים הרכובים הניו זילנדים מתקדמת למתחם הטורקי במנזר מר סבא ובמקביל בריגדת הפרשים הקלים האוסטרלים ה-1 מתקדמת למתחם בהר מונטר.
- ב-20 בפברואר הכוחות כובשים את המתחמים במנזר מר סבא והר מונטר והודפים את הטורקים למתחם המבוצר בנבי מוסא.
- ב-21 בפברואר כובש כח אנזא"ק את נבי מוסא ללא נפגעים, לאחר שהטורקים נסוגו מהמתחם. הכוחות ממשיכים משם מזרחה למישור הבקעה שם הם מתפצלים לשלוש זרועות: כח ניו זילנדי כובש את צפון ים המלח, רגימנט אוסטרלי חודר ליריחו ומוצא גם אותה ריקה ושאר כוחות הדיוויזיה ממשיכים צפונה ומתבצרים לאורך ואדי עוג'ה.
סיכום הקרב והמהלכים שלאחריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרבות לכיבוש יריחו התקיימו למעשה על הדרכים שהובילו אליה ועל נקודות אסטרטגיות שחלשו על אותן דרכים. לאחר כיבוש אותן נקודות מפתח הבינו הטורקים שהפסידו בקרב ונסוגו מהעיר עצמה. עם כיבוש יריחו וההתייצבות לאורכו של ואדי עוג'ה ונהר הירדן השלים הצבא הבריטי את ייצוב קו שתי העוג'ות.
פעילות הכוחות לאחר סיום הקרב:
- הדיוויזיה ה-60 נסוגה לאחור תוך שהיא משאירה מוצבים מאוישים בנקודות מפתח.
- דיביזיית אנזא"ק חזרה לאזור ראשון לציון.
- רגימנט אוקלנד, מדיביזיית אנזא"ק, נשאר לסייר ולתצפת לאורך נהר הירדן על מנת לחשוף את היקף הכוחות הטורקים בעברו המזרחי של הירדן.
מצב כוחות זה נמשך עד הפקודה שהעביר קבינט המלחמה הבריטי לאלנבי, ב-6 במרץ, לכבוש את עבר הירדן. תהליך שהחל בכיבוש בקעת הירדן והמשיך במספר מבצעים לכיבוש עבר הירדן.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פילדמרשל ארצ'יבלד פרסיוול ויוול, מסעי המלחמה בארץ ישראל, הוצאת אריאל, 2007. עמודים 154–155
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
