כפר מאליכ בתחילת המאה ה-20 | |
טריטוריה | הרשות הפלסטינית |
---|---|
נפה | רמאללה ואל-בירה |
אוכלוסייה | |
‑ בכפר | 3,567[1] (2016) |
קואורדינטות | 31°59′23″N 35°18′32″E / 31.989722222222°N 35.308888888889°E |
אזור זמן | UTC +2 |
כפר מאליכ (בערבית: كفر مالك) הוא כפר פלסטיני בבנימין המשתייך לנפת רמאללה ואל-בירה. לפי נתוני הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2016 מנתה אוכלוסיית הכפר 3,567 תושבים.[1] הוא גובל בכפר אל-מוע'ייר ממזרח, אל-מוע'ייר וח'ירבת אבו פלאח מצפון, מזרעה א-שרקיה ממערב, ועל ידי כפר דיר ג'ריר מדרום.
כפר מאליכ הוא אחד מארבעת הכפרים (השכנים) שנקראים בשם בני סאלם. שלושת האחרים הם: אל-טייבה, דיר ג'ריר ו רמון.[2]
המלה הערבית מאלכ (مالك) משמעותה מלך, אך וילנאי מציין כי לא ידוע על שם איזה מלך נקרא הכפר.[3] תושבי הכפר סבורים שהכפר הוקם על ידי משפחות שהגיעו עם צבאו של צלאח א-דין.[4] כפר מאליכ זוהה עם היישוב כָּפֶרמֶלִיכּ (Caphermelic) מהתקופה הצלבנית.[5]
במאה ה-18 הפך הכפר לאחד מ-24 כפרי הכס שבהם ישבו מוח'תארים בארמון, או מצודה ושלטו על האזור.[6]
בשנת 1870 מצא ויקטור גרן 350 תושבים בכפר, מהם: כשלושים קתולים, חמישה עשר "יוונים אורתודוקסים" והיתר מוסלמים. בחצר בית האירוח שבו שכן, הראו לגרן כמה לוחות אבן יפים ושלושה חלקי עמודים וכמה אבני כותרת בסגנון האדריכלות הדורית שהוצאו מבניין קדום.[7]
במפקד 1922 שנערך על ידי שלטונות המנדט הבריטי, הייתה בכפר אוכלוסייה של 943 נפש, כולם מוסלמים. האוכלוסייה גדלה במפקד של 1931 ל-972 נפשות, שחיו ב-217 בתים.
בסקר שנערך בשנת 1945 נמצא שבכפר גרים 1,100תושבים.[8]
בעקבות מלחמת העצמאות ב-1948, ולאחר הסכמי שביתת-הנשק של 1949, הכפר היה בשליטה ירדנית.
מאז מלחמת ששת הימים ב-1967, הכפר נמצא תחת שליטה ישראלית.
בסקר שנערך בשנת 1945 נמצא ששטח הכפר הוא 51,894 דונם.[4] מתוכם, הכפר עצמו היה בנוי על 53 דונם, שטחי החקלאות היו 14,564 דונם, ויתר 37,579 הדונם היו אדמות בּוּר.[8]
לאחר הסכמי אוסלו בשנת 1995, הוגדרו 6,603 דונם שהם 12,7% מאדמות הכפר כשטח B, ו45,291 דונם שהם 87,3% מאדמות הכפר סווגו כשטח C (שליטה ישראלית מלאה). בשטח C, שבו כל שינוי יעד, בנייה או עיבוד קרקעות מותרים רק באישור של המנהל האזרחי הישראלי.[4]
ישראל הפקיעה 433 דונם, מאדמות כפר מאליכ, לטובת הקמת ההתנחלות כוכב השחר ובנוסף, 58 דונם להקמת בסיסים צבאיים, אחד מהם נבנה בכניסה לכפר, על הכביש המוביל לדיר ג'ריר. לאחר האינתיפאדה השנייה ישראל הפקיעה עוד קרקעות מכפר מאליכ לצורך סלילת הכבישים העוקפים 458 ו-449. בצדי כל כביש הופקעה רצועה של כ-75 מ' מכל צד. אין נתונים לגבי מספר הדונמים שהופקעו לצורך זה.[4]
בעשור השני של המאה ה-21 התנכלו לכפר מתנחלים בפעולות "תג מחיר": באוגוסט 2015, הם הציתו אוהל בדואי וריססו "מנהלי נקמה".[9] במאי 2018, השחיתו כרם וריססו "ד״ש מאש קודש".[10]
יישובי נפת רמאללה ואל-בירה | ||
---|---|---|
ערים | אל-בירה • ביתוניא • רוואבי • רמאללה | |
מועצות מקומיות | אל-איתיחאד (ביתילו, דיר עמאר, ג'מאלא) • א-זיתונה (מזרעה אל-קיבליה, אבו שוחידם) • ביר זית • בית ליקיא • בני זייד (דיר ע'סאנה, בית רימא) • בני זייד א-שרקייה (עארורה, מזארע א-נובאני) • דיר ג'ריר • דיר דיבוואן • חרבתא אל-מצבאח • מזרעה א-שרקיה • נעלין • סילוואד • סינג'יל • תורמוס עיא | |
כפרים | אבו קש • אום צפא • א-לובן אל-ע'רבי • אל-ג'אנייה • אל-מוע'ייר • אל-מידיה • בודרוס • בורקה • בית סירא • ביתין • בית עור אל-פוקא • בית עור א-תחתא • בלעין • ג'יפנה •דורא אל-קרע • דיר אבו משעל • דיר איבזיע • דיר א-סודאן • דיר ניזאם • דיר קדיס • ח'ירבת אבו פלאח • ח'רבת'א בני חרית • טייבה • טירה • יברוד • כובאר • כפר מאליכ • כפר ניעמה • כפר עין • נבי סאלח • סאפא • סורדא • עאבוד • עבוין • עג'ול • עטארה • עין יברוד • עין עריכ • עין סיניא • עין קיניא • קיביה • קראוות בני זייד • ראס כרכר • רמון • רנתיס • שוקבא • שיבתין | |
מחנות פליטים | אל-אמערי • ג'לזון • קדורה • קלנדיה | |
נפות הרשות הפלסטינית |