כשל צבר עבודה הוא כשל לוגי המתרחש כאשר מניחים שמשתנה כמו עבודה הוא משתנה בלתי תלוי, כאשר למעשה הוא כפוף לשינוי. הצבעה על כשל צבר עבודה משמשת לעיתים קרובות כנגד טענות כי ניתן להקל על אבטלה באמצעות הגבלת מספר שעות העבודה. כשל זה בא לידי ביטוי לא רק בתחומי הכלכלה. לדוגמה, התייחסות לכשל זה נפוצה כאשר באים להצביע על שגיאות בטענות מסוג קטריס פריבוס ("אם כל השאר זהה"). הכשל נקרא לעיתים גם "Fixed Pie Fallacy" ("כשל העוגה הקבועה").
המונח בא במקורו מתוך טיעון כנגד הרעיון שהפחתת מספר שעות העבודה המוּתרות מפחית את האבטלה. חסידי הגבלת מספר שעות העבודה טענו כי מתכונת של "שיתוף עבודה" או הגבלת מספר שעות העבודה בשבוע תביא לחלוקת העבודה על פני מספר רב יותר של עובדים. ההנחה שביסוד טענתם זו היא שישנה כמות קבועה של עבודה לביצוע, ועל כן הפחתת כמות העבודה המותרת תביא להעברת השארית לעובדים נוספים, המובטלים. טיעון זה יוצא מתוך נקודת הנחה שהעבודה היא משתנה בלתי תלוי בגורמים אחרים.
מדיניות זו אומצה על ידי הרברט הובר במסגרת ה"ניו דיל" בארצות הברית ובזמן ממשלת ליונל ז'וספן בצרפת.
בפועל, רוב הכלכלנים סבורים כי הנחה זו שגויה. טענתם היא שהעסקת עובדים נוספים כרוכה בעלויות "הקפיות" גדולות בגיוס, הכשרה וניהול, וכי העלות הממוצעת ליחידת תפוקה תגדל עד כדי כך שכמות העבודה תפחת, ובעקבותיה גם התעסוקה. כלומר, כמות העבודה אינה משתנה בלתי תלוי, אלא היא תלויה בגורמים שונים ועשויה להשתנות. אולם לאחרונה[דרושה הבהרה] יצא הכלכלן טום ווקר נגד מוסכמה זו. לטענתו, מבקרי הרעיון התעלמו מההשפעה של הגבלת שעות העבודה על פוריות העובדים. לשיטתו, הגבלת שעות העבודה יכולה להשתלב עם המגמה הנוכחית למחשב ולמכן את תהליך הייצור ככלי להוזלת עלות הייצור.[1]