כתב קרי הוא כתב הברות המשמש לכתיבת שפות ילידיות בקנדה, ביניהן שפת קרי. הכתב כולל כמה גרסאות, ובהן כתב ההברות המקורי שהומצא עבור שפת קרי ועבור שפת אוג'יבווה. שתי הגרסאות העיקריות הן הגרסה שהותאמה לניבי קרי המערביים וזו עבור ניבי קרי המזרחיים. מאוחר יותר, הכתב הותאם גם לכמה שפות ילידיות אחרות.[1] ההערכה היא שמעל 70,000 דוברי שפות אלגונקוויות משתמשים בכתב קרי, מפרובינציית ססקצ'ואן במערב קנדה ועד מפרץ הדסון במזרחה, ועד הטריטוריות הצפון-מערביות ונונאווט בצפון.[2]
כתב ההברות קרי פותח עבור שפת אוג'יבווה על ידי האנגלי-הקנדי ג'יימס אוונס, מיסיונר ובלשן שעבד באזור שכיום הוא מניטובה בשנות ה-30 של המאה ה-19. במקור, אוונס שקד על התאמת האלפבית הלטיני לשפת אוג'יבווה, אך לאחר שנודע על הצלחתו של כתב ההברות של שפת צ'רוקי, הוא עבר להתנסות בהמצאת כתב בהתבסס על היכרותו עם כתב הקצרנות האנגלי ועם האלפבית הדוונאגרי.[3]
מאוחר יותר עבר אוונס לעבוד על פיתוח כתב עבור שפת קרי, הקרובה מאוד לאוג'יבווה, אך נתקל בבעיות כשניסה להתאים לקרי את האלפבית הלטיני. בנקודה זו, בחר לחזור לכתב שפיתח עבור אוג'יבווה, ובשנת 1840 התאים אותו בהצלחה עבור קרי.[2] כתב קרי שיצר כלל רק תשע צורות-יסוד (גליפים), כל צורת-יסוד מייצגת עיצור, ואילו סיבוב הצורה בכיוון מסוים קובע את התנועה המצטרפת לעיצור. לאחר פרסום ספר מזמורים בכתב ההברות החדש ב-1841, התפשט השימוש בכתב במהירות. אנשי הקרי העריכו אותו כי ניתן היה ללמוד אותו תוך שעות ספורות וכי הוא היה מובחן מבחינה חזותית מהכתב הלטיני של השפות הקולוניאליות.[1] כמעט כל בן-קרי הפך יודע קרוא וכתוב בכתב ההברות החדש תוך כמה שנים. אוונס לימד את כתיבתו על קליפת עץ שדר באמצעות פיח, והוא נודע בתור "האדם שגרם לעץ השדר לדבר".[4]
כתבי ההברות הקנדיים-הילידיים ייחודיים בין כתבי האבוגידה בעולם בכך שהכיוון של הסמל – ולא שינויים בצורתו או בסימנים הדיאקריטיים שלו – קובע את התנועה בהברה. כל צורה בסיסית מתאימה לעיצור מסוים; זה מתהפך או מסוּבב לציון התנועה הנלווית.[5]
כמו באלפבית הלטיני, כתב קרי נכתב משמאל לימין, שורה מתחת לשורה.
עיצור ↓ // תנועה ← | a | e | i | o |
---|---|---|---|---|
- | ᐊ | ᐁ | ᐃ | ᐅ |
p | ᐸ | ᐯ | ᐱ | ᐳ |
t | ᑕ | ᑌ | ᑎ | ᑐ |
k | ᑲ | ᑫ | ᑭ | ᑯ |
ch | ᒐ | ᒉ | ᒋ | ᒍ |
m | ᒪ | ᒣ | ᒥ | ᒧ |
n | ᓇ | ᓀ | ᓂ | ᓄ |
s | ᓴ | ᓭ | ᓯ | ᓱ |
y | ᔭ | ᔦ | ᔨ | ᔪ |
כתב ההברות ממשיך לשמש בכתיבת ניבים של שפת קרי ממערב לגבול מניטובה–אונטריו בגרסת כתב קרי המערבי. בשנות ה-50 של המאה ה-19 בוצעה ההתאמה לגרסה המזרחית[2] יש הבדלים מקומיים מינוריים יותר בכתיב, בצורות האותיות, בסגנונות הכתיבה ובסימני הפיסוק, כאשר חלק מהכותבים משתמשים בנקודות או ברווחים בין מילים, ואילו אחרים אינם מציינים הפרדת מילים.[1]
אף ששימשו לכתבי יד, למכתבים ולרישומים אישיים מאז המאה ה-19, הצורך בגופן מיוחד הגביל זמן רב את הדפסת כתב ההברות לפרסומים מיסיונריים בלבד. עם זאת, יחד עם התפתחותן של מכונות כתיבה המותאמות לכתב הברות, ומאוחר יותר, הופעתן של תוכנות עיבוד תמלילים, התגברה השליטה בכתב בקרב דוברים ילידיים, וכיום הוא משמש בספרי לימוד, בכתבי עת ובמסמכים רשמיים.[1]