קונצנטרט-לאגרשטטן (Konzentrat-Lagerstätten, לאגרשטטן של ריכוז) – מרבצים עם ריכוז ייחודי של חלקים אורגניים קשים נפרדים, כמו שכבות של עצמות של בעלי חיים רבים. לאגרשטטן מסוג זה פחות מרהיבים מהסוג השני הידוע יותר של הלאגרשטטן. האיכות של המאובנים בפני עצמם אינה גדולה, אבל המספר הגדול של המאובנים עשוי להכיל את כל טווח הגילים של מין מסוים, ומכך אפשר ללמוד על חייו של המין. מעבר לכך, היחסים בין המינים עשויים להוביל למסקנות בדבר המערכת האקולוגית, וממנה לשחזר את מארג המזון של התקופה. לאגרשטטן של ריכוז אמיתי צריך להוכיח מנגנון הגורם לריכוז המאובנים, למשל כתוצאה ממוות המוני, ולא הצטברות אקראית של מספר גדול של פרטים. מרבצים שיש בהם ריכוז גבוה של מאובנים המייצגים קהילת בעלי חיים באתרה, כדוגמת שכבות של שוניות או של צדפות אינם נחשבים כלאגרשטטן.
יש סוגים רבים של "קונסרווט-לאגרשטטן". דוגמאות ידועות כוללות קבורה של חרקים חיים בתוך ענבר, ההקפאה העמוקה של יונקים, דוגמת ממותה צמרית בקפאת-עד, תהליך הכבישה של בעלי חיים שטבעו בביצות נפט וחניטה של הרקמות ביובש עז.
הלאגרשטטן הנפוצים יותר הם אלו שבהם התרחשו אירועים שבהם בעלי החיים שוכני קרקעית הים נקברו מהר תחת משקע של גרגירים דקים הקרויים "מרבצי קבורה מהירה" (obrution deposits), או כאלו שבהם תנאי הסביבה: ריכוזים נמוכים של חמצן, ומליחות גבוהה של מים עומדים בקרקעית הים צמצמו את פעילות החיידקים הגורמים לריקבון הקרויים "מרבצי מים מעופשים" (stagnation deposits). פצלי ברג'ס מהקמבריון למשל הם קהילה של בעלי חיים ימיים שוכני קרקעית המדגימים לאגרשטטה של "מרבצי קבורה מהירה", בעוד שפצלי פוסידוניה (Posidonia Shale) מדרום גרמניה, שבהם נתגלו איכתיוזאורים בהריון, הם דוגמה ל"מרבצי מים מעופשים". בפועל, רוב הלאגרשטטן משלבים בין שני הסוגים, והלאגרשטטה של אבן הגיר זולנהופן, שבו נתגלו הדגימות של המין העתיק ביותר הידוע של עוף, היא דוגמה מושלמת לאתר מסוג זה.
כמו בכל התהליכים המתארים את השלבים בהפיכת צמחים או בעלי חיים למאובנים, מתחלק תהליך הטפונומיה של בעלי חיים בלאגרשטטה לשלושה שלבים:
נקרוזה (necrosis) – מתייחס למוות של האורגניזם ויכול להתרחש מסיבות פיזיולוגיות :גיל, מחלות או מסיבות טראומטיות כתוצאה ממוות פתאומי.
ביוסטרטינומיה (biostratinomy) – מתייחסת למהלך האירועים מהמוות ועד הקבורה במשקע. תהליך זה יכול להיות מהיר (קבורה של חרקים בענבר או יונקים בזפת) או שאורך שנים במקרה של שכבת עצמות. עבור השתמרות של רקמות רכות צריך הזמן בין המוות לזמן שבו בעל החיים נמצא בסביבה נטולת חמצן ונטולת אוכלי פגרים להיות קצר ככל האפשר.
דיאגנזה (diagenesis) – הפיכת הרקמות לסלע (התאבנות). גם במהלך החלפת החומר האורגני בסלע המשמר את המבנה המקורי עשויות המולקולות האורגניות להיפגע. חום עז יהפוך אותם לנפט ומשקל השכבה הקוברת עשוי לפגוע בדגימות.
להשתמרות הרקמות הרכות יש כמה השלכות חשובות:
מחקר המורפולוגיה של החלקים הרכים, בנוסף למורפולוגיה של השלד או של הקונכייה.
הכרה של מינים שאינם מכילים חלקים קשים, ולכן במצב רגיל לא עוברים התאבנות. ב-1986 חישב סיימון קונוויי מוריס שרק כ-14% מהסוגים שבפצלי ברג'ס הכילו רקמות ביומינרליים בחייהם. כלומר 85% מהסוגים שנתגלו אינם קיימים בביוטה מהקמבריון שהשתמרה בתנאים טפונומיים רגילים. לדוגמה, ה-Marrella (סוג של פרוקי-רגליים) היא המין הנפוץ ביותר בפצלי ברג'ס (למעלה מ-15,000 פרטים), מכאן שהייתה מין נפוץ מאוד במערכת האקולוגית של תקופתה, והיא אינה קיימת באף אתר קמבריון אחר בעולם.
האוסף הגדול של בעלי החיים בלאגרשטטה משרטט תיעוד שלם יותר של המגוון הביולוגי ואורח החיים הקדום ומאפשר שחזור כלשהו של הפלאואקולוגיה של קהילות בעלי חיים ימיים קדומים. כך למשל הקשרים בין החלקים הקשים של קבוצת הקונודונטים (Conodonta) היו בבחינת תעלומה עד שהרקמות הרכות הקשורות אליהם נתגלו סמוך לאדינבורו בסקוטלנד בפצלי השמן התחתונים של גרנטון (Granton Lower Oil Shale) מהקרבון. מידע ממגוון רחב של אורגניזמים שנמצאו בלאגרשטטן תרמו לשחזור הפילוגנטי של כמה מקבוצות בעלי החיים.
נראה כי לאגרשטטן מתואמים אוטומטית באופן זמני, אולי מכיוון שגורמים סביבתיים גלובליים כמו אקלים עשויים להשפיע על הרבדתם.[3]
כמה דרכי טפונומיה יכולים לייצר לאגרשטטן. להלן רשימה חלקית:
^DePalma, Robert; et al. (2 באפריל 2019). "A seismically induced onshore surge deposit at the KPg boundary, North Dakota". PNAS. doi:10.1073/pnas.1817407116. {{cite journal}}: (עזרה)
^The term was originally coined by Adolf Seilacher in: Seilacher, A. (1970). "Begriff und Bedeutung der Fossil-Lagerstätten: Neues Jahrbuch fur Geologie und Paläontologie". Monatshefte (בגרמנית). 1970: 34–39.
^Retallack, G. J. (2011). "Exceptional fossil preservation during CO2 greenhouse crises?". Palaeogeography, Palaeoclimatology, Palaeoecology. 307 (1–4): 59–74. doi:10.1016/j.palaeo.2011.04.023.