לואי לאנגרה

לואי לאנגרה
Louis Langrée
לידה 11 בינואר 1961 (בן 63)
מילוז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטוריון העירוני של שטרסבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • פרס איגוד המבקרים עריכת הנתון בוויקינתונים
אתר רשמי
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לואי לאנגרה (בצרפתית: Louis Langrée, נולד ב-11 בינואר 1961 במילוז), הוא מנצח צרפתי. הוא בנו של נגן העוגב ותאורטיקאי המוזיקה אלאן לאנגרה. אחת מאחיותיו היא צ'לנית חובבת.[1]

קורות חייו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנגרה למד בקונסרבטוריון של שטרסבורג, אבל לא קיבל הדרכה אקדמית רשמית בניצוח.[2] הוא החל את הקריירה המוזיקלית שלו כמדריך לשירה ופיתוח קול ועוזר באופרה הלאומית של ליון, בשנים 1983 עד 1986.[3] בשנים הבאות עבד כעוזר למנצח בפסטיבל אקס-אן-פרובאנס, ובמשרה מקבילה בפסטיבל ביירוית. משנת 1989 עד 1992 היה עוזר מנצח בתזמורת פריז.

הממלכה המאוחדת ואירופה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

באירופה ובבריטניה כיהן לאנגרה כמנהל מוזיקלי של תזמורת פיקארדי (1998-1993), האופרה הלאומית של ליון (2000-1998), האופרה הנודדת של גליינדבורן (2003-1998), והתזמורת הפילהרמונית של ליאז' (2006-2001). ביוני 2011 התמנה לאנגרה למנצח הראשי של קאמרטה אקדמיקה זלצבורג, החל בספטמבר 2011, בחוזה התחלתי לחמש עונות.[4]

ארצות הברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנגרה ניצח לראשונה בארצות הברית ב-1991 בפסטיבל המוזיקה של ספולטו באמריקה. בדצמבר 2002 התמנה למנהל מוזיקלי של "פסטיבל בעיקר מוצרט" בלינקולן סנטר, ניו יורק.[5], משרה בה החל לכהן באופן רשמי בקיץ 2003. במרץ 2005 הוארך החוזה ההתחלתי שלו עם "בעיקר מוצרט" עד 2008.[6] באפריל 2017 הוארך החוזה שלו עד 2020. ביולי 2019 הודיע הפסטיבל על הארכת החוזה של לאנגרה עד 2023.[7]

לאנגרה ניצח לראשונה כאורח על התזמורת הסימפונית של סינסינטי במרץ 2011. על יסוד הופעה זו, מנתה תזמורת סינסינטי את לאנגרה באפריל 2012 למנהל המוזיקלי ה-13 שלה, החל בעונת 2014-2013, בחוזה התחלתי לארבע שנים. הוא נכנס לתפקידו כמנהל מוזיקלי בפועל מיד עם מינויו.[8] במרץ 2015 הודיעה תזמורת סינסינטי על הארכת החוזה של לאנגרה כמנהל מוזיקלי עד עונת 2020-2019.[9] החוזה הוארך שוב בפברואר 2017 עד עונת 2022-2021.[10] ביוני 2021, תזמורת סינסינטי הודיעה שלאנגרה יסיים את כהונתו כמנהל המוזיקלי שלה בתום עונת 2023-2024

הקלטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאנגרה הוציא כמה הקלטות בחברת וירג'ין קלאסיקס, עם תזמורת האופרה הלאומית של ליון,[11] תזמורת עידן הנאורות, הקאמרטה של זלצבורג ולה קונסרט ד'אסטרי. עם התזמורת הפילהרמונית של ליאז' הקליט ליוניברסל/אקורד סימפוניות של פרנק ושוסון, קונצ'רטי לפסנתר של ליסט, ראוול ושולהוף ולחברת סייפרס (סולנית קלייר-מארי גיי) יצירות לקלרינט ותזמורת מאת מוצרט, רוסיני וובר (סולן ז'אן-לוק ווטאנו). כמה מהקלטותיו קיבלו פרסים, בהן "ויקטואר דה לה מוזיק" (MIDEM), פרס דיאפזון ד'אור, ופרסי גרמופון. לאנגרי היה שותף לפרס ל"הישג מוזיקלי מצטיין" מאגודת הפילהרמונית המלכותית כמי שניצח על הפקת פסטיבל גליינדבורן של פידליו. ב-2007 זכה בפרס Grand Prix Antoine Livio de la Presse Musicale Internationale. עם התזמורת הסימפונית של סינסינטי הקליט לאנגרי מוזיקה שהוזמנה בשביל התזמורת.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ללאנגרה ואשתו איימה קלארק לאנגרה, כתבת בטלוויזיה הצרפתית, יש שני ילדים. המשפחה מתגוררת בסינסינטי. ב-2006 עוטר לאנגרה בתואר אביר מסדר האמנויות והספרות.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לואי לאנגרה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ =ג'יימס ר. אוסטרייך, ניו יורק טיימס, "חידושי ספין (ויד) ל,מוצרט' 1 באוגוסט 2003
  2. ^ אוסטרייך
  3. ^ אוסטרייך
  4. ^ לואי לאנגרה, מנצח ראשי חדש לקאמרטה אקדמיקה זלצבורג 11 ביוני 2011
  5. ^ רובין פוגרבין, ניו יורק טיימס, ",בעיקר מוצרט' ממנה מנהל מוזיקלי" 11 בדצמבר 2002
  6. ^ "בעיקר מוצרט" מודיע על התוכניות לעונת 2005 מאריך חוזה למנהל המוזיקלי לואי לאנגרה 17 במרץ 2005
  7. ^ קלמן בוזאלקה, פראנס מוזיק 23 ביולי 2019
  8. ^ לואי לאנגרה התמנה למנהל המוזיקלי הבא של התזמורת הסימפונית של סינסינטי 24 באפריל 2012
  9. ^ ג'אנל גלפאנד, סינסינטי אנקוויירר, "התזמורת הסימפונית של סינסינטי מאריכה את החוזה של לאנגרה עד 2020" 6 במרץ 2015
  10. ^ ג'אנט גלפנד, סינסינטי אנקוויירר, "לאנגרה יישאר מנהל מוזיקלי עד 202226 בפברואר 2017
  11. ^ ג'יימס אוסטריך, ניו יורק טיימס, "בוער באש רומנטית, נשרף לבדו: ברליוז המקורי לעד" 7 בפברואר 2003