לואיסה זני
 | |
| לידה |
1896 ארקו, טרנטינו |
|---|---|
| פטירה | 1940 (בגיל 44 בערך) |
| מדינה |
ממלכת איטליה  |
| תקופת הפעילות | 1915 |
| תפקידים בשירות | |
| מרגלת איטלקייה | |
| עיטורים | |
| מדליית החיל הצבאי | |
| תפקידים אזרחיים | |
| סופרת | |
  | |
לואיזה זני (באיטלקית: Luisa Zeni; 1896 – 1940) הייתה סוכנת חשאית במלחמת העולם הראשונה וסופרת איטלקית.[1][2]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]זני נולדה בארקו, טרנטינו, בשנת 1896. אביה היה נפח, אמה נפטרה כשהייתה בת 3.
היא חיה בשנים הראשונות של המאה העשרים, בתקופה של מתח גובר בתוך האימפריה האוסטרו-הונגרית בין איטלקים לגרמנים. היא הייתה שייכת לאירדנטה, אזור שהתלבט בין נאמנות בת מאות שנים להבסבורגים לבין הקריאה לעצמאות איטלקית. לאחר שחצתה את הגבול וגלתה לאיטליה ב-1914, היא מילאה תפקיד חשוב בתעמולה התומכת במלחמה בתוך הוועד של תושבי הים האדריאטי וטרנטו. בספר הזיכרונות, "פירורים" (Briciole), שפורסם ב-1926, זני מספרת את סיפורה כמרגלת, הסוכנת החשאית האחרונה של הריסורג'ימנטו.[2]
מלחמת העולם הראשונה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקראת המלחמה גייס פיקוד הארמייה הראשונה תושבים מטרנטינו שהיו מוכנים להשתתף במבצעי ריגול שמטרתם לחשוף את תנועות האויבים מ-אלה ועד מעבר ברנר. זני גויסה ב-1915 על ידי קולונל טוליו מרצ'טי, ראש ראש השירות החשאי הצבאי[2]. ב-22 במאי 1915, יומיים לפני הכרזת המלחמה, חצתה זני את הגבול, ונכנסה לשטח האוסטרי באזור אוסניגו.[1] היא נעצרה על ידי סיור אוסטרי והציגה את עצמה בתור ג'וזפין מולר, בטענה שברחה מאיטליה כדי לחזור לאוסטריה. מסמכיה המזויפים נבדקים ומאושרים.
זני הגיעה לאינסברוק ברכבת למלון יוניון, מקום מסוכן אך גם מכרה של מידע, שאליו מגיעים קציני הפיקוד המוצבים בעיר. בשל ידיעתה את השפה הגרמנית, בשבועות שלאחר הגעתה אספה זני מידע אותו רב. המידע שנאסף נשלח לשווייץ, לסוכן החשאי האיטלקי, הברון סילביו פראטו, כדי שיעביר אותו לאיטליה[3]. בין היתר שלחה מספר דיווחים עם חדשות צבאיות מדויקות ברמה גבוהה מאוד[2]. את המידע רשמה זני בניירות זעירים שהחביאה מאוחר יותר בכפתורי המעיל שלה. זהירותה הצילה את חייה. לאחר זמן מה עזבה זני את המלון ועברה לגור בדירה. היא החלה לנסוע לאורך העמקים הסמוכים לגבול עם איטליה מתוך כוונה להתיידד עם חיילים וקצינים ולהשיג מהם מידע על תנועות הכוחות[3].
מדי פעם נפגשה זני עם קבוצת חברים, במקור מארצה, שלא ידעו דבר על פעילותה. באחד המפגשים הללו פשטה המשטרה האוסטרית על המקום. זני ומספר מהחברים הצליחו להימלט. האחרים נעצרו ולא שמעו מהם שוב[3].
בסוף יולי היא נעצרה ונאלצה להודות בזהותה האמיתית. אמנם ההאשמות נגדה בוטלו, בניגוד לגורלם של מרגלים איטלקים אחרים, שהתגלו והוצאו להורג באותה תקופה, אבל היא הושמה במעקב ועבר לא הייתה בטוחה.
ב-6 באוגוסט 1915, בשל הסיכון הגובר, היא נאלצה לנטוש את המקום. היא התלבשה בבגדי גברים טירולים ובמהלך הלילה הגיעה לתחנת רכבת קטנה מחוץ לעיר ועלתה על רכבת צפופה באיטלקים שחזרו הביתה ונסעו לשווייץ, בתחנת הגבול של פלדקירך באוסטריה, ניירות המעבר שלה נדחים והיא מצליחה בכל זאת להתגנב לרכבת היוצאת לשווייץ[3]. הקולונל טוליו מרצ'טי מגיע לפגוש אותה במילאנו כדי לשמוע ממנה ישירות את החדשות האחרונות. לאחר מכן הוא מפסיק את פעילותה כדי לא לסכן אותה יותר[2].
בסוף שנת 1915 זני החלה ללמוד בבית ספר לאחיות של הצלב האדום. היא עבדה כאחות בשירות חיילים איטלקים שנפצעו בקרב, בבתי חולים שונים[3].
זני, שהוקצתה לה פנסיה צנועה, בילתה את השנים הבאות בהחלמה מהשחפת שבה חלתה באינסברוק הקרה. היא אספה את זיכרונות המלחמה שלה בכמה ספרים[3].
בשנת 1940 מתה לואיזה זני בעיר הולדתה עקב החמרת המחלה[3].
מדליות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מדליית החיל הצבאי, הוענקה בשנת 1915.
ספרים שכתבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פירורים: זיכרונות של אישה במלחמה (1926), יצא לאור על ידי יורשי הקרמונזה.[3]
- אירדנטו (1928), רומן פטריוטי שיצא לאור על ידי ולצ'י.[3]
- בני איטליה (1932), מהדורת בלפורטה.[3]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]| בקרת זהויות |
|
|---|
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "לואיסה זני".