לוסי דייקוס

לוסי דייקוס
Lucy Dacus
לידה 2 במאי 1995 (בת 29)
נורפוק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Lucy Elizabeth Dacus[1]
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-2015 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Maggie L. Walker Governor's School for Government and International Studies עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה אינדי רוק, אינדי פולק
שפה מועדפת אנגלית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה קול, גיטרה, תוף מרים
חברת תקליטים Matador
חלק מההרכבים המוזיקליים boygenius
lucydacus.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לוסי אליזבת דייקוס (באנגלית: Lucy Elizabeth Dacus; נולדה ב-2 במאי 1995) היא זמרת-יוצרת ומפיקה אמריקאית. במקור מריצ'מונד, וירג'יניה, היא משכה אליה תשומת לב לראשונה לאחר יציאת אלבומה הראשונה No Burden ב-2016, שבעקבותיו חתמה על חוזה עם חברת התקליטים מטאדור. האלבום השני שלה, Hisorian, יצא ב-2018 לשבחים ביקורתיים. האלבום השלישי שלה, Home Video, יצא ב-2021.

בנוסף לאלבומי הסולו שלה, דייקוס חברה בסופרגרופ האינדי boygenius, יחד עם פיבי ברידג'רס וג'וליאן בייקר.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייקוס אומצה כפעוטה וגדלה בפרבר של ריצ'מונד, וירג'יניה בשם מקינסוויל.[2] היא ממוצא אוזבקי ואירי.[3] אמה המאמצת היא פסנתרנית מקצועית ומורה למוזיקה, ואביה המאמץ הוא מעצב גרפי.[2][4] לדייקוס היה עניין מוקדם במוזיקה, והיא רכשה את הגיטרה הראשונה שלה, מדגם איבנז, מקרייגסליסט כשהייתה בחטיבת הביניים. לאחר שסיימה את לימודיה ב-2013,[4] היא החלה ללמוד קולנוע באוניברסיטת וירג'יניה קומונוולת', אך עזבה כדי להימנע מחובות ו"תחושה של אי הבנה" בתוכנית האוניברסיטה שלה.[5][6] לפני שהפכה למוזיקאית במשרה מלאה, היא הועסקה על ידי חברת צילומים מקומית כעורכת לצילומי בית ספר יסודי.[7] במהלך תקופה זו, היא כתבה כ-30 שירים, שתשעה מהם לבסוף הופיעו באלבום הבכורה שלה, No Burden.[5]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

2015–2018: No Burden ו-Historian

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייקוס הופיעה לראשונה בניו יורק במרץ 2015.[8] הסינגל הראשון שלה, "I Don't Wanna Be Funny Anymore", יצא בנובמבר 2015. אלבום הבכורה שלה, No Burden, הופק בנאשוויל על ידי חבריה, בוגר מכללת ברקלי למוזיקה קולין פסטור ובוגר קונסרבטוריון אוברלין למוזיקה ג'ייקוב בליזארד;[9][10] הוא הוקלט לבקשת בליזארד עבור פרויקט בית ספרי.[5] האלבום יצא במקור דיגיטלית על גבי תקליטור, ועל גבי תקליט דרך EggHunt Records, חברת הקלטות מקומית, ב-26 בפברואר 2016.[9][10] בעקבות זאת, דייקוס חתמה על חוזה אז בחברתה ההקלטות מטאדור, שהוציאה מחדש את האלבום ב-9 בספטמבר 2016.[11][12][13] באותה שנה היא הופיעה בלולהפלוזה, בגרנט פארק שבשיקגו ועשתה את הופעת הבכורה שלה בטלוויזיה בתוכנית הבוקר של CBS.[14] היא הקליטה הופעה עבור Tiny Desk עבור NPR באותו סוף שבוע.[15] באוקטובר 2016 היא הופיעה בפסטיבל London Calling באמסטרדם, כתחליף ללהקה The Duke Spirit, שנאלצו לבטל.[16]

אלבומה השני של דייקוס, Historian, יצא ב-2 במרץ 2018.[17] כמו קודמו, הוא זכה לשבחים רבים ממבקרים. המבקר/ת סשה גפן ממגזין פיצ'פורק שיבח/ה את הגוון והרגישות שלו: "הוא אלבום שלא יתיישן בקלות. הוא מתמשך, והוא צריך להתמשך, בהתחשב בכך שרביות כל כך ממילות השיר שלו מתנכלות לזמן, והאופן שבו הזמן מתנשא על קשרים רגשיים עם אחרים."[18] המגזינים רולינג סטון ו-NME נתנו לאלבום ארבעה כוכבים. גם אלבום זה, בדומה לקודמו, הוקלט בנאשוויל, באולפן Trace Horse, במאמץ שיתופי דומה של דייקוס, בליזארד ופסטור.

2018–הווה: Boygenius, מיני אלבום מ-2019 ו-Home Video

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייקוס בהופעה במועדון Neumos בסיאטל ב-2019

בשנת 2018, הקימה דייקוס את הסופרגרופ boygenius, יחד עם פיבי ברידג'רס וג'וליאן בייקר. הן הוציאו שלושה שירים באוגוסט 2018 ולאחר מכן הכריזו על מיני אלבום וסיבוב הופעות משותף. המיני אלבום, שכותרתו boygenius, יצא ב-26 באוקטובר 2018.

לרגל יום האהבה של 2019, הוציאה דייקוס קאבר לשיר "La Vie en rose" של אדית פיאף, שהיה הראשון בסדרת שירים מתוכננת לרגל החגים המרכזיים בארצות הברית.[19]

ב-2021 הכריזה דייקוס על אלבומה השלישי, Home Video, שיצא ב-25 ביוני.[20] היא ביצעה את אחד מהסינגלים של האלבום "Hot & Heavy" בלייט שואו עם סטיבן קולבר ב-13 באפריל.[21] ב-10 בנובמבר, דאקוס הוציאה את הסינגל שלה "Thumbs Again", מהדורה מחודשת של השיר שלה "Thumbs" עם נגינה נוספת, בנוסף להכרזה על תאריכי סיבוב ההופעות שלה בארצות הברית בשנת 2022.[22]

ב-2 בפברואר 2022, דייקוס הוציאה את הסינגל "Kissing Lessons", שלווה בקליפ.[23] במהלך 2022, דייקוס הופיעה באירופה, אוסטרליה ואמריקה.[24]

דייקוס הוציאה קליפ לשיר "Night Shift" לרגל חמש שנים לאלבומה "Historian" במרץ 2023.

Boygenius הוציאה את אלבום הבכורה שלהן, The Record, ב-31 במרץ 2023.

אקטיביזם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחוק מניעת ההפלות החדש של טקסס נכנס לתוקף ב-1 בספטמבר 2021, דייקוס הודיעה בטוויטר שכל הכסף שתרוויח בהופעות הקרובות שלה בטקסס ייתרם לקרנות. בנוסף, היא ביקשה ממעריציה להביא כסף נוסף להופעות שלה ביוסטון ובסן אנטוניו עבור תרומה לקרנות שמבצעות הפלות. במהלך סיבוב ההופעות שלה ל-Home Video שלה ביולי 2022, דייקוס הודיעה שהיא והלהקה המלווה שלה, Camp Cope, יתרמו טיפים מעמדת המרצ'נדייז לארגון Fund Abortion Not Police.[25]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייקוס גדלה כנוצרית אך הצהירה שהיום היא אינה דתית. היא מתארת את עצמה כקווירית ואומרת שהמונחים "ביסקסואלית" או "פאנסקסואלית" הם הקרובים ביותר לאיך שהיא מגדירה את עצמה. דייקוס התגוררה בריצ'מונד, וירג'יניה, עד סוף 2019. מאז יוני 2021, היא מתגוררת בפילדלפיה.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סולו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2016: No Burden
  • 2018: Historian
  • 2019: 2019 (מיני-אלבום)
  • 2021: Home Video

עם boygenius

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2018: boygenius (מיני אלבום)
  • 2020: boygenius demos (מיני אלבום)
  • 2023: the record
  • 2023: the rest (מיני אלבום)

פרסים ומועמדויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנה ארגון קטגוריה עבודה מועמדת תוצאה מקור
2019 פרסי ליברה האמן/יצירה הפורצת דרך ביותר Historian מועמדות [26]
2022 פרס המדיה של GLAAD פריצת דרך של אמן מוזיקלי Home Video מועמדות [27]
2024 פרס גראמי אלבום השנה The Record (בתור פזמונאית) מועמדות [28]
שיר הרוק הטוב ביותר "Not Strong Enough" (בתור פזמונאית) זכייה

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוסי דייקוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Songwriter/Composer: Dacus Lucy Elizabeth". BMI. נבדק ב-30 ביולי 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 Regensdorf, Laura (26 באוקטובר 2021). "The Wisdom of Lucy Dacus, Body and Soul". Vanity Fair. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ O'Toole, Lucy (24 ביוני 2021). "Lucy Dacus: "I've never taken music classes. I never thought I would do this. And then, suddenly, it was my career..."". Hot Press. נבדק ב-23 בדצמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 Baldwin, Brent (3 במאי 2016). "From Maggie Walker to National Indie Darling, Richmond's Lucy Dacus Makes an Early Mark". Style Weekly (באנגלית). נבדק ב-31 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 Cochrane, Greg (14 במרץ 2018). "Lucy Dacus — A songwriter making sense of the most traumatic year of her life". Loud and Quiet. נבדק ב-31 באוקטובר 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ Scott, Nate (23 ביוני 2016). "New Matador signing Lucy Dacus talks her startling debut LP (and why we all need to go to Croatia)". USA Today. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Musician Lucy Dacus on being true to yourself". The Creative Independent. 19 ביולי 2021. נבדק ב-31 באוקטובר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Hughes, Hilary (13 בספטמבר 2016). "The On-the-Road Education of Lucy Dacus". The Record: Music News. NPR. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ 1 2 Langford, Hilary (16 בפברואר 2016). "After Hype from Rolling Stone and NPR, Richmond Musician Lucy Dacus Keeps it Humble". styleweekly.com. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 Murray, Robin (25 בנובמבר 2016). "In Conversation: Lucy Dacus". Clash. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Lucy Dacus: No Burden". Allmusic. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  12. ^ Vozick-Levinson, Simon (10 באוגוסט 2016). "Lucy Dacus is the Author of Her Own Story". MTV.com. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ Berman, Judy (8 באוגוסט 2016). "Lucy Dacus On What It's Like to Have 20 Record Labels Fight Over You". Pitchfork. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ^ "Saturday Sessions: Lucy Dacus performs 'I Don't Wanna Be Funny Anymore'". CBS News. 30 ביולי 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ Boilen, Bob (29 ביולי 2016). "Tiny Desk: Lucy Dacus". NPR.org. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "The Duke Spirit Moet Annuleren, Lucy Ducas Is De Vervanger". londoncalling.nl (בהולנדית). 26 באוקטובר 2016. נבדק ב-2 בדצמבר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ Waite, Kelsey J.; Gerardi, Matt; McLevy, Alex; Anthony, David; Erickson, Steve (2 במרץ 2018). "The Breeders, Camp Cope, and more albums to know about this week". avclub.com. AV Club. נבדק ב-21 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Geffen, Sasha (6 במרץ 2018). "Lucy Dacus: Historian Album Review". Pitchfork.com (באנגלית). {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Boilen, Bob (31 בינואר 2019). "Lucy Dacus Covers An Edith Piaf Classic And Pays Homage To Love". Npr.org (באנגלית). נבדק ב-2019-02-15. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Lucy Dacus Announces Album and Tour, Shares Video for New Song "Hot & Heavy": Watch". Pitchfork.com (באנגלית). 13 באפריל 2021. נבדק ב-13 באפריל 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ "Lucy Dacus Plays A Luminous "Hot & Heavy" On 'Colbert': Watch". Stereogum.com. 14 באפריל 2021. נבדק ב-25 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Leas, Ryan (10 בנובמבר 2021). "Lucy Dacus – "Thumbs Again"". Stereogum. נבדק ב-14 בנובמבר 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ Rettig, James (2 בפברואר 2022). "Lucy Dacus – "Kissing Lessons"". Stereogum. נבדק ב-4 באוגוסט 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ "Lucy Dacus Gigography, Tour History & Past Concerts – Songkick". www.songkick.com (באנגלית). נבדק ב-2023-01-22.
  25. ^ Cross, Alan (19 ביולי 2022). "Yet another check on Ottawa Bluesfest 2022. This is part one of a report on Day 7". A Journal of Musical Things. נבדק ב-31 ביולי 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  26. ^ "A2IM Announces 2019 Libera Award Nominees". Broadway World. 28 במרץ 2019. נבדק ב-22 במרץ 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  27. ^ "The Nominees for the 33rd Annual GLAAD Media Awards". glaad. 15 בספטמבר 2021. נבדק ב-28 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  28. ^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com