לורנצו פרונה
 | |
| לידה |
11 בספטמבר 1904 פוסאנו (אנ'), ממלכת איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
30 באפריל 1952 (בגיל 47) פוסאנו (אנ'), איטליה |
| מקצוע |
פועל שחור, בנאי המתמחה בהנחת לבנים, בנאי |
| מידע חסיד אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסיד אומות העולם (23 ביולי 1998) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | לורנצו פרונה |
  | |
לורנצו פרונה (באיטלקית: Lorenzo Perrone; 1904 – 1952) היה חסיד אומות העולם מאיטליה שהציל את חייו של פרימו לוי באושוויץ.
פעילותו בתקופת השואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לורנצו פרונה נולד בפוסאנו שבמחוז קונאו והיה בנאי במקצועו. במלחמת העולם השנייה נשלח פרונה מטעם חברה איטלקית לעבודה בבונה מונוביץ, שלוחה של מחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ. שם פגש בפרימו לוי, שהיה אסיר יהודי מאיטליה. השניים נפגשו בקיץ 1944 ויצרו קשר בזכות היותם דוברי פיימונטית. פרונה הביא ללוי מזון מדי יום עד דצמבר 1944. לוי ניצל ממוות בעזרת מזון זה, שאף היה בו די כדי לחלק ממנו לחבריו. פרונה סייע ללוי בדרכים נוספות, כגון אספקת לבוש ומשלוח גלויה עבורו, לאמו ואחותו של לוי שהיו באיטליה. כך הצליחו השתיים לשלוח ללוי חבילת מזון ובגדים.
פרונה מת ב-1952 ממחלת השחפת.
אזכורים בספרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרימו לוי הנציח את פרונה בספריו, בין היתר בספרו הזהו אדם בו הוא מתאר את חוויותיו במחנה אושוויץ:
אני מאמין באמת ובתמים שבזכותו של לורנצו אני חי היום. ולא כל כך בזכות העזרה החומרית שנתן לי, כמו העובדה שנוכחותו הזכירה לי באופן קבוע, בפשטות ובטבעיות של טוב לבו, שעדיין קיים עולם טוב שם בחוץ, מחוץ לעולם שלנו. משהו ומישהו שהם עדיין שלמים וטובים, לא מושחת, לא פראי ומנוכר. משהו קשה להגדרה, אפשרות רחוקה לטוב, אך שלמענה שווה לשרוד. [...] לורנצו היה אדם. האנושיות שבו היתה טהורה ובלתי נגועה, הוא היה מחוץ לעולם שלילי זה. הודות ללורנצו, הצלחתי לזכור שאני עצמי אדם.[1]
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרימו לוי קרא לשני ילדיו על שמו של פרונה: ליזה לורנצה ורנצו.
- ב-1998 העניק יד ושם ללורנצו פרונה את התואר חסיד אומות העולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- סיפורו של פרונה באתר יד ושם.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Levi, Primo, If this is a man, New York:The Orion Press, 1959, מובא בדף אודות פרונה באתר יד ושם
