לי אן וילסון
 | |
| לידה |
14 במרץ 1947 (בת 77) הונולולו, הוואי  |
|---|---|
| ענף מדעי | אסטרופיזיקה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה | |
  | |
לי אן וילסון (באנגלית: Lee Anne Willson; נולדה ב-1947) היא אסטרונומית אמריקאית, המתמחה בכוכבי מירה.
השכלתה וראשית חייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לי אן מורדי וילסון נולדה ב-14 במרץ 1947, הונולולו, הוואי. וילסון התעניינה במדעים כבר מגיל צעיר. בתור ילדה של מדען, היא בילתה זמן רב בילדותה בקריאה של ספרי מדע בדיוני. בשנה האחרונה שלה בתיכון, היא החליטה שהיא רוצה להיות אסטרונאוטית, אבל היא הבינה שהחלום הזה לא מציאותי בשל ראייתה הפגומה, ברך עקומה ( בשפה המדעית – "genu valgum"),ובשל היותה אישה. מאחר שהיא בכל זאת רצה ללמוד על החלל, היא החליטה שהיא רוצה להיות אסטרונומית.
וילסון קיבלה תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת הרווארד ב-1968. וילסון רצתה לקחת קורס לפיזיקאים מתקדמים על אף שלא היה לה את כל הידע המוקדם הדרוש, לכן שוחחה עם הפרופסור אשר העביר את הקורס, הוא ייעץ לה לא לקחת את הקורס כי הוא לא כל כך אוהב בנות. בתגובה לדבריו של הפרופסור, היא הגיבה, "אני אראה אותך בכיתה ביום שני". לא היו לה קשיים יוצאי דופן לסיים את הקורס. החל מ-1968 ועד 1969, היא למדה בסטוקהולם במסגרת תוכנית חילופי הסטודנטים – תוכנית פולברייט ובתמיכת הקרן האמריקאית-סקנדינבית.
וילסון למדה באוניברסיטת מישיגן שם היא סיימה בשנת 1970 תואר שני באסטרונומיה ובשנת 1973 דוקטורט באסטרולוגיה. במהלך לימודיה, היא העבירה סמינר על משתני מירה. המחקר שלה התעמק בהם והיא המשיכה לחקור אותם באוניברסיטת איווה.[1][2]
קריירה והישגים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1973, וילסון הועסקה באוניברסיטת איווה. שם הוענקה לה משרת קביעות. היא מעידה כי היה לה עמוס כפול מזה של שאר הפרופסורים, מאחר שההנחה של הקולגות שלה הייתה שהיא מלמדת באוניברסיטה על-מנת להישאר עסוקה. על אף הקושי היא המשיכה לעבוד באוניברסיטת איווה על מנת לשפר את תוכנית האסטרונומיה של המוסד.
וילסון עבדה יחד עם המדען סטיבן היל ויחד הם פיתחו תאוריה על פעימות של כוכבי מירה. לטענתם, כוכבי מירה פעמו באופן שונה ממה שטענו שאר התיאוריות על כוכבי מירה באותה תקופה, אך היא אושרה לאחר עשר שנים. היא חקרה אם כוכבים אשר נמצאים בסדרה הראשית מאבדים ממסתם בזמן שהם פועמים, היא ציינה ש"-לאיבוד מסה בקרב כוכבים כאלה יהיו השלכות רבות, כולל את האפשרות שהכוכבים הכי עתיקים בעצם לא כל כך עתיקים כמו שאנשים חושבים. זה יהיה טוב מאחר שאחרת היקום צעיר יותר מחלק מהכוכבים – וזה פשוט לא אפשרי!". השפעות נוספות יסבירו למה יש יותר כוכבים במסות מסוימות ופחות במסות אחרות.[1]
בין תפקידה הנוספים שמילאה באקדמיה: עמיתה אורחת במכון המחקר הקנדי לאסטרופיזיקה תאורטית בשנת 1985; אסטרונומית אורחת באוניברסיטת קיימברידג' בשנת 2007; פרופסורית אורחת באוניברסיטת אופסלה בשנת 1991 ובשנים 2003 – 2004; פרופסורית אורחת באוניברסיטת מינסוטה בשנת 1991 ובשנים 2003 – 2004; פרופסורית אורחת במרכז האסטרופיזיקאים של הארוורד-סמית'סוניאן בשנים 2003 – 2004.[1][2] וילסון פעלה במשך כמעט 20 שנים מחייה באגודה האסטרונומית האמריקאית, שם היא הייתה חלק מהמועצה (1993–1996), ועדת הפרסום (2006–2010) וסגנית נשיא (2009–2012).
עד אוקטובר 2004, היא שירתה בתור חברת מועצה באגודה האמריקאית של משקיפי כוכבים משתנים במשך ארבע קדנציות, סגנית מנהל בכירה במשך שתי קדנציות, נשיאה במשך שנתיים, ונשיאה לשעבר במשך שנתיים. וילסון הייתה גם בדרקטוריון של איחוד האוניברסיטאות למחקר אסטרונומי בין השנים 1989–2002. וילסון מרוצה מעבודתה ולכן אמרה "אני חושבת שמה שאני עושה זה הרבה יותר כיף מלהיות אסטרונאוט".[2][1]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]וילסון זכתה בפרסים רבים, ביניהם פרס אנני ג'אמפ קאנון לאסטרונומיה בשנת 1980 ובפרס מרית הארבעים מהאגודה האמריקאית של משקיפי כוכבים משתנים בשנת 2008. היא תומכת מאוד בנשים שעוסקות / רוצות לעסוק במדע.[1] היא נבחרה להיות עמיתת מורשת האגודה האסטרונומית האמריקאית בשנת 2020.[3]
חייה האישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-19 ביולי, שנת 1969, לי אן נישאה לסטיבן ג'יי וילסון, פרופסור למתמטיקה מאיווה. נולדו להם שני ילדים. וילסון הייתה הנשיאה של מועדון ההחלקה האומנותית באיימס למשך בערך חמש שנים.[1]