ליגת העל הקוריאנית בכדורסל

ליגת העל הקוריאנית בכדורסל
한국프로농구
כינוי	KBL
תחום	כדורסל
מדינות	קוריאה הדרומית
קונפדרציה	פיב"א אסיה
קבוצות	10
מירב הזכיות	אולסן יונדאי מוביס פיבוס (7 זכיות)
נשיא	קים הי-אוק
תקופת הפעילות	1997–הווה (כ־27 שנים)
אלופה נוכחית	סיאול SK נייטס (זכייה שלישית)
מפעל מקביל	גביע ה-KBL
	www.kbl.or.kr

ליגת הכדורסל הקוריאנית (בקוריאנית: 한국프로농구, ראשי תיבות באנגלית: KBL) היא ליגת כדורסל גברים בקוריאה הדרומית שהוקמה ב-1997. העונה מתחילה באוקטובר ומסתיימת באפריל או מאי בשנה שלאחר מכן. הליגה מורכבת מ-10 קבוצות. כל קבוצה משחקת 54 משחקים (27 משחקי בית ו-27 משחקי חוץ, 6 משחקים מול כל קבוצה) ומותר לה להחזיק רק שני שחקנים זרים.

היסטוריה

ליגת הכדורסל הקוריאנית הוקמה ב-1997. לפני העידן המקצועי, כדורסל היה ספורט חובבני (אנ') וכל הקבוצות, בין אם הן בחסות חברה תאגידית או אוניברסיטה, השתתפו בתחרות פסטיבל הכדורסל הלאומי (בקוריאנית: 농구대잔치) שהובלה על ידי איגוד הכדורסל של קוריאה. צוותים מוקדמים קיבלו חסות של חברות תאגידיות או אוניברסיטאות גדולות. הבנק לפיתוח קוריאה (KDB) והבנק התעשייתי של קוריאה (IBK) הקימו את קבוצות הכדורסל שלהם כבר בשנות ה-50 וה-60, בעוד אוניברסיטת יונסאי ואוניברסיטת קוריאה נחשבות לחלוצות של כדורסל המכללות המקומי, לאחר שהקימו את קבוצות הכדורסל של מוסדותיהן עוד לפני מלחמת העולם השנייה. במהלך שנות ה-70 וה-80, חברות תעשייתיות גדולות כמו קיה, יונדאי וסמסונג הקימו קבוצות כדורסל משלהן.

העידן המקצועי

פסטיבל הכדורסל הלאומי 1996/1997 הסתיים בינואר 1997, ועונת הפתיחה של ליגת ה-KBL החלה חודש לאחר מכן. פסטיבל הכדורסל הלאומי נשאר עד היום טורניר חובבים בלבד ומתחרות בו קבוצות מילואים של אוניברסיטאות, קבוצות חובבים וקבוצת הכדורסל של חיל הספורט של הכוחות המזוינים של קוריאה.

לחברות ניתנה האפשרות לרשום את קבוצות הכדורסל שלהן בליגה המקצוענית. KDB ו-IBK בחרו למכור את הקבוצות שלהם; עם זאת, הבעלים החדשים שלהם בחרו להפעיל מחדש את הקבוצות כמועדונים חדשים לגמרי, ורק רכשו את השחקנים אך לא ירשו את התארים או ההיסטוריה של הקבוצה.^[1]^[2] הקבוצות המייסדות היו בוסאן קיה אנטרפרייז, גיינוגנאם LG סייקרס, דאאגו טונגיאנג אוריונס, סוון סמסונג ת'אנדרס, וונג'ו נאריי בלו בירד, אניאנג SBS סטארס, אינצ'און דאאוו זאוס, דאג'און יונדאי דינאט וגוואנגג'ו נאסאן פלאמאנס. חלק מהקבוצות, כמו אניאנג SBS סטארס, התחילו בסיאול אך בחרו לעבור לעיר אחרת. התוכנית הייתה לקיים קבוצה בכל אזור גאוגרפי, ולא לרכז את הליגה רק באזור הבירה.^[3] עונת 1997/98 הייתה העונה המלאה הראשונה ששוחקה והקבוצה העשירית, צ'אונגג'ו SK נייטס, נוספה כחברה. ל-KBL היו עשר קבוצות מאז.^[4]

השנים הראשונות של הליגה היו נגועות בחוסר יציבות הפיננסית, שהוחרפה על ידי המשבר הפיננסי באסיה ב-1997 שהשפיע במיוחד על קוריאה הדרומית. כמו בליגות ספורט מקומיות אחרות, ה-KBL לא הייתה חסינה מהנפילה הכלכלית. הליגה התקשתה למצוא ספונסר לליגה לעונת 1997/98, והקבוצות נאלצו לקצץ בעלויות.^[5]^[6] בין 1997 ל-2001, חמש מתוך עשר הקבוצות החליפו בעלות עקב בעיות כלכליות.

פורמט

ה-KBL משוחקת בחוקי פיב"א.^[7]

בעונה הסדירה כל קבוצה משחקת מול כל קבוצה אחרת שש פעמים (שלוש בבית ושלוש בחוץ), ובסך הכל משחקים 54 משחקים בשישה סיבובים. שש הקבוצות המובילות בטבלת העונה הסדירה עולות לפלייאוף.

מבנה הליגה

גביע ה-KBL

גביע ה-KBL הוצג לראשונה בשנת 2020 כתחרות קדם-עונה עבור כל הקבוצות כדי לבחון את הסגלים שלהן לפני תחילת העונה הסדירה.

הטורניר מתקיים בדרך כלל בספטמבר. מלבד עשר הקבוצות של ליגת ה-KBL, גם קבוצת הכדורסל של חיל הספורט של הכוחות המזוינים של קוריאה הדרומית משתתפת גם בגביע, מה שהופך אותה ל-11 קבוצות בסך הכל. ^[8]

קבוצה	עיר	אולם	קיבולת	נוסדה	הצטרפה
אניאנג KGC	אניאנג	גימנסיום אניאנג	6,690	1992	1997
צ'נגוון LG סייקרס	צ'נגוון	גימנסיום צ'נגוון	6,000	1994	1997
דאיגו KOGAS פגסוס	דאיגו	גימנסיום דאיגו	3,867	1994	1997
קויאנג דאיון אוריון	קויאנג	גימנסיום גויאנג	6,216	1995	1997
ג'ונג'י KCC אגיס	ג'ונג'ו	גימנסיום ג'ונג'ו	4,730	1977	1997
סיאול סמסונג ת'אנדרס	סיאול	ג'מסיל ארנה	11,069	1978	1997
סיאול SK נייטס	סיאול	גימנסיום הסטודנטים ג'מסיל	6,229	1997
סוואן KT סוניקבום	סוואן	סוואן KT סוניקבום ארנה	4,036	1997
אולסן יונדאי מוביס פיבוס	אולסן	גימנסיה דונגצ'ון	5,831	1986	1997
Wonju DB Promy	וונג'ו	גימנסיה וונג'ו	4,600	1996	1997

אליפויות לפי מועדון

מוֹעֲדוֹן	אליפויות	סגנויות	עונות זכייה	עונות סגנות
אולסן יונדאי מוביס פיבוס	7	3	1997, 2006–07, 2009–10, 2012–13, 2013–14, 2014–15, 2018–19	1997–98, 1998–99, 2005–06
ג'ונג'ו KCC אגיס	5	5	1997–98, 1998–99, 2003–04, 2008–09, 2010–11	1999–2000, 2004–05, 2009–10, 2015–16, 2020–21
וונג'ו DB פרומי	3	6	2002–03, 2004–05, 2007–08	1997, 2003-04, 2010-11, 2011-12, 2014-15, 2017-18
סיאול SK נייטס	3	2	1999–2000, 2017–18, 2021–22	2001–02, 2012–13
אניאנג KGC	3	1	2011–12, 2016–17, 2020–21	2021–22
סיאול סמסונג ת'אנדרס	2	3	2000–01, 2005–06	2007–08, 2008–09, 2016–17
קויאנג דאיון ספורטס	2	1	2001–02, 2015–16	2002–03
צ'נגוון LG סייקרס	0	2	—	2000–01, 2013–14
סוואן KT סוניקבום	0	1	—	2006–07
דאיגו KOGAS פגסוס	0	1	—	2018–19

דראפט

שחקנים מקומיים

שחקנים מקומיים, המוגדרים כבעלי אזרחות דרום קוריאנית על פי חוקי פיב"א, מגויסים באמצעות דראפט שנתי, המתקיים מאז 1998. בשנת 2009, הוצג דראפט אתני כדי לאפשר גיוס של שחקנים שקיבלו אזרחות דרום קוריאנית, או שאחד מהוריהם הוא קוריאני. ^[9] שחקנים שגויסו דרך דראפטים אתניים לא נחשבים שחקנים זרים. עם זאת, הדראפט האתני בוטל בסופו של דבר ב-2013. ^[10]

שחקנים זרים

משנת 2018, כל הקבוצות רשאיות לבחור בחופשיות את השחקנים הזרים שלהן, בכפוף למכסה של שני זרים לקבוצה ותקרת שכר של 700,000 דולר. רק שחקן זר אחד רשאי לשחק על המגרש בכל רבע.

מכסת שחקנים אסייתים

בצעד להמשך פיתוח איכות הכדורסל במדינה, הוצגה תוכנית "מכסת השחקנים האסייתים" לקראת עונת 2020–21 לשחקנים יפנים.^[11] תוכנית זו מאפשרת לכל קבוצה לגייס שחקן יפני אחד (לא כולל אזרחות כפולה ושחקנים מעורבים) מהליגה היפנית.^[12] שחקנים שגויסו במסגרת התוכנית נכללים במכסת השחקנים הזרים, ונכללים בתקרת השכר של השחקנים המקומיים. וונג'ו DB פרומי הפכה לקבוצה הראשונה בליגה שגייסה שחקן יפני כשחתמה על חוזה לשנה עם טאיצ'י נקמורה.^[13] לקראת עונת 2022/23, התוכנית הורחבה לשחקנים פיליפינים.^[14] ביוני 2022, דאיגו KOGAS פגסוס הפכה לקבוצה הראשונה שגייסה שחקן פיליפיני, כשהחתימה את אס. ג'יי. בלאנג'ל. ^[15]

שירות צבאי חובה

שחקני ליגת הכדורסל הקוריאנית זכאים להגיש בקשה למלא את חובות השירות הצבאי שלהם בחיל הספורט של הכוחות המזוינים של קוריאה. הם רשאים להתאמן כספורטאים מקצועיים ולשחק עבור קבוצת הכדורסל של החיל. השחקנים מתגייסים רשמית במאי או יוני ומשתחררים שמונה עשר חודשים מאוחר יותר בינואר, וחוזרים לסגל הקבוצה שלהם למחזורים האחרונים של העונה הסדירה.