![]() | |
לידה |
1926 אלג'יר, צרפת ![]() |
---|---|
פטירה |
19 באוגוסט 2003 (בגיל 77 בערך) פריז, צרפת ![]() |
מוקד פעילות |
![]() |
סוגה | מוזיקה אנדלוסית, שאנסון, מוזיקה שעבית |
שפה מועדפת |
צרפתית ![]() |
![]() ![]() |
לין מונטי (בערבית: لين مونتي, שמה האמיתי: אליאן צרפתי, Eliane Serfati כונתה גם "מסעודה" ("בת מזל"),[1] שם במה: לילה פאתח, ليلى فاتح; נולדה באלג'יר, אלג'יריה, בשנת 1926 – 19 באוגוסט 2003, פריז[2]) הייתה זמרת יהודיה-אלג'יראית ששרה בערבית, בצרפתית וב"פרנקו-ערבית" במגוון סגנונות, וזכתה להצלחה בעיקר במדינות צפון אפריקה. לפי עדותו של מוריס אל-מדיוני הצטיינה כזמרת מיוזיק הול זוהרת גם מבחינה קולית וגם מבחינת המשחק על הבמה ונחשבה למקבילה הנשית של סלים הללי.[3] היה לה רפרטואר בין-לאומי,[1] שכלל מוזיקה אלג'יראית-אנדלוסית, שירי "שעבי", שירי רומבה פרנקו-ערבית,[4] שירים צרפתיים וספרדיים, שירים מצריים ואף שירי זמר עבריים ומתורגמים מיידיש ומרוסית.[1]
מונטי נולדה בשנת 1926 באלג'יר, בימי השלטון הצרפתי, למשפחה יהודית חובבת מוזיקה. כבר בילדותה נחשפה הן לשאנסונים הצרפתיים, דוגמת אלו של דמיה, אדית פיאף וליאו מרז'אן, והן למוזיקה הערבית של אום כולתום ומוחמד עבד אל-והאב. אף על פי שמילדותה העריכו הוריה את כשרונה בזמרה ובריקוד, הם עשו כל שביכולתם כדי למנוע ממנה קריירה של אומנית מקצועית. הם אף נעלו במנעול את הפסנתר שהיה בביתם.[5]
רק בשנות ה-50, כשהיא הייתה בערך בגיל 24–25 למדה מונטי פיתוח קול אצל מורה איטלקי והופיעה, בין השאר, בערבי גאלה להתרמות צדקה. בתחילת שנות ה-1950 החלה הקריירה המוזיקלית שלה כזמרת באלג'יריה ובצרפת. בשנת 1950 היא הופיעה לראשונה תחת שם הבמה "לין מונטי" כזמרת ששרה שיר אנדלוסי בסרט הקצר Nous les Gitans ("אנו הצוענים") של הרקדן האיטלקי אלברטו ספדוליני, בן חסות לשעבר של ז'וזפין בייקר.[5] בפברואר 1952 מונטי הקליטה לראשונה מספר דיסקים (במהירות 78 סל"ד) בערבית בחברת התקליטים"פאטה מרקוני". היא הופיעה באותה תקופה באירועים ובקברטים באלג'יר, באוראן ובפריז. הפסנתרן והמלחין מוריס אל-מדיוני הכיר אותה באוראן בעת שירותו הצבאי, ואחרי שחרורו הפך זמנית לפסנתרן מלווה שלה במועדוני אוראן – "לה פרגולה" ו"לה קוק ד'אור" (Le Coq d’Or – תרנגול הזהב)[5][1]
אחד האנשים הקרובים אליה היה המלחין ממוצא יהודי-תוניסאי יוסוף חג'אג' שנודע בזמנו בשם הבמה "ז'וזה דה סוזה", ושהלחין, בין היתר, את השיר שלה "יא אומי, יא אומי" (אמי) (היא שרה אותו לראשונה ב-1950 במועדון "לה בולרו" בקזבלנקה; השיר נועד במקור לורדה[3]) ואת הלהיט הפרנקו-ערבי שפרסם אותה במיוחד L'Orientale ("המזרחית"), שיר שהתפרסם מאוחר יותר גם כלהיט של לילי בוניש ושל אנריקו מסיאס. את L'Orientale ועוד שלושה משירי ז'וזף חז'ז' הוציאה לאור מחדש ביוני 1959 על תקליט 45 סל"ד של חברת פאטה.[5] ב-1954 הופיעה לין מונטי באירוע חניכת המלון-קזינו "סעדי" במרקש.[3] החל מסוף שנת 1952 החליטה מונטי לשנות את הרפרטואר ולהתמקד בשנסונים צרפתיים. בין דצמבר 1952 לאוקטובר 1956 היא הקליטה כמה תקליטים 78 סל"ד בחברת פאטה בליווי התזמורות של רמון לגארן (Raymond Legrand), מריוס קוסט, אנדרה פופ ואחרים.[5]
לין מונטי הקליטה בצרפתית שירים של ליאן מרוו (Lyane Mairève) – La chanson du mauvais garçon, C’était toi, L’amant que j’ai choisi, פראדל וקארן – Rendez-moi ma chanson לואי פוטרה (Poterat) ואנרי בורטר (Bourteyre) – Ce beau dimanche-là, שארל אזנבור וז'ילבר בקו – Donne-moi (אחת ההצלחות של בקו), מוריס רובן ושארל דימון (Dumont) – C’est déjà passé, Il jouait, שוב לואי פוטרה – Tu fais partie de moi (שבוצע גם על ידי קולט מארס) ופרנסיס בלאנש – Élisa (אליזה).[5] לין מונטי יצאה במהרה לסיורי הופעות ברחבי העולם כולל בארצות הברית, דרום אמריקה, גרמניה, הולנד ובמזרח התיכון כולל מצרים שם יצרה קשרי ידידות עם פריד אל אטרש וכונתה "הצרפתייה השרה כל כך טוב בערבית".[6]
בשנת 1961 לקראת הכרזת העצמאות של אלג'יריה, נאלצה לין מונטי להימלט לצרפת, יחד עם אומנים יהודים אחרים כמו לילי בוניש. באותה תקופה היא פגשה שוב את מוריס אל-מדיוני, והוא עיבד עבורה את השיר "Ma guitare et mon pays". ("הגיטרה שלי וארצי") שהביע את כאב הפרידה מאלג'יריה. אל-מדיוני הלחין עבורה שירים נוספים, ביניהם Berkana menkoum ו-Khadaatini (בגדת בי).[3] הדיקציה הטובה שלה וקולה החם זיכו את לין מונטי בפרס אדית פיאף ובפרסים נוספים. אחרי נישואיה לאיש העסקים פרום וירט, יהודי יוצא פולין, התיישבה בניו יורק, שם בעלה אפשר לה להקים מועדון משלה,[7] ובו היא אירחה אומנים כמו שארל אזנבור או פריד אל אטרש, שממנו היא למדה כמה מלהיטיו.[1] עם הזמן מונטי צמצמה את הרפרטואר הצרפתי שלה והתמקדה שוב במוזיקה הערבית בכלל ובזו האלג'יראית המסורתית בפרט, והקליטה שירים חדשים נוספים שחלקם הפך ללהיטים.
ב-1992 היא שיחקה בהופעת קמאו בתפקיד עצמה בסרט "הסליחה הגדולה" של הבמאי אלכסנדר ארקדי. היא שרה בסרט את השיר "יא אומי, יא אומי". מונטי הופיעה לאחרונה על במה ב-11 במאי 1996 באודיטוריום של מכון העולם הערבי בפריז.[3]
ב-2001 יצא מחדש אוסף להיטיה על ידי אספן תקליטים צרפתי, בתקליט בשם Trésors de la chanson Judéo-Arabe – Line Monty ("אוצרות השירה היהודית-ערבית").
לין מונטי נפטרה בשנת 2003 בפריז, והובאה לקבורה במתחם היהודי של בית הקברות פאנטן על יד פריז.
לין מונטי הייתה נשואה לאיש עסקים אמריקאי, יהודי יוצא פולין. בעלה השני היה איש העסקים מואיז מוריס בנדנון (1904–1978), יליד נדרומה, תלמסאן.[5][8][9]
נכדתה, הזמרת יוהנה מונטי (ילידת 1977), החיה בפריז, הקליטה ב-2004 את האלבום Larmes du soleil (דמעות השמש) הכולל חמישה שירים של סבתה, לין מונטי.[3]
פרט ליוהנה מונטי, שירים של לין מונטי מבוצעים על ידי זמרות כמו הישראליות אורית עטר, נטע אלקיים ונועה בן שושן.
לין מונטי הקליטה מעל שישים שירים בערבית אלג'יראית.[10]
(אוצרות הזמרה היהודית-ערבית)
Institut Européen des musiques juives, Paris