נתונים כימיים | |
---|---|
מסה מולרית |
3,749.949816 יחידת מסה אטומית מאוחדת ![]() |
בטיחות | |
קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון B3 (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C ![]() |
מזהים | |
קוד ATC |
A10BX07, A10BJ02 ![]() |
מספר CAS | 204656-20-2 |
PubChem | 16134956 |
![]() ![]() |
לירגלוטייד (בלועזיית: liraglutide, שמות מסחריים נפוצים: סקסנדה, ויקטוזה)[1][2] היא תרופה לטיפול בסוכרת מסוג 2, ממשפחת האגוניסטים לקולטנים ל-1-GLP, המשמשת גם לטיפול בהשמנה שפותחה על ידי חברת התרופות נובו נורדיסק.
התרופה היא נגזרת של ההורמון האינקרטיני הנקרא GLP-1 (ג'י-אל-פי-1)[3]. הנגזרת הזו (לירגלוטייד) נקשרת באופן כללי לאותם הקולטנים של GLP-1 (בגרסתו האנושית) ובכך מחקה את השפעתם המתאפיינת בהפרשת אינסולין.
התרופה ניתנת בזריקה עצמית ונרשמת בדרך כלל על ידי רופא אנדוקרינולוג או רופא מומחה ליתר לחץ דם אם כי גם רופא משפחה ורופא כללי רשאים לרושמה.
ההתוויה העיקרית לתרופה היא לחולי סוכרת מסוג 2 (מכל BMI) או לאנשים הסובלים מהשמנה עם 30-BMI או עם BMI-27 עם לפחות מצב אחד הקשור בהשמנה כמו סוכרת או יתר לחץ דם[4].
עם זאת, לעיתים התרופה תינתן גם לבעלי BMI נמוך מ-27 אם על פי שיקול דעתו של הרופא זהו טיפול סביר עבור בעיית ההשמנה של המטופל[5][6][7].
ביקורת נשמעה על רופאים המסרבים לרשום את התרופה לאנשים הנאבקים עם מצבים מסוימים של השמנה כרונית עם BMI קטן מ-27 (בפרט 26 ו-25), למרות שהחוק מתיר לרופאים אלה לרשום את התרופה באופן מלא[6].
נעשו ניסיונות לטפל בתרופה שלא בהתוויה גם בחולי סוכרת מסוג 1[8] וכן במצב משולב של סוכרת מסוג 1 והשמנה (במחקר זה החוקרים לא ציינו את ה-BMI של החולים)[9].
נערכים ניסיונות להשתמש בלירגלוטייד לטפל בסוגים מסוימים של שיטיון (דמנציה) אך ניסיונות אלה בשלבים ניסויים מוקדמים ואין להם כל יישום קליני[10].
ישנו ניסיון לפתח גרסה פומית של לירגלוטייד (כלומר גרסה הנלקחת דרך הפה)[11].
תיאבון מושפע ממגוון רחב של גורמים ביניהם הפעלת הקולטנים שבהם נקלט הורמון ה GLP-1. תיאבון יתר מוביל לאכילת יתר (פוליפגיה) ומסכן את האדם בהשמנה חריפה (מבקשי הטיפול בדרך כלל כבר נמצאים במצב של השמנה) ולכן לעיתים ראוי לדכאו בעזרת תרופה.
על פי כלל, לירגלוטייד תסייע למי שתיאבון היתר שלו נגרם מביוסינתזה מועטה של GLP-1, אך היא לא תסייע אם רמות ה GLP-1 תקינות ותיאבון היתר נגרם מסיבות אחרות; סיבות אחרות לתיאבון מוגבר שאין להן קשר להורמון ה-GLP-1 הן למשל בעיה הורמונלית אחרת (כמו הפרעות במשק הגרלין או הלפטין), הפרעת אכילה זלילתית (Binge eating disorder), נטילת סטרואידים אנאבוליים, צריכת קנאביס ("מנצ'יז"), אכילה רגשית, תזונה שאיננה מתאימה לנתוני האדם ועוד, גורמים אשר הטיפול בהם שונה בתכלית.
כאשר לירגלוטייד משווקת לדיכוי תיאבון היא משווקת בדרך כלל תחת המותג סקסנדה. אם ההתוויה היא סוכרת, היא משווקת תחת המותג ויקטוזה.
תופעות הלוואי העיקריות של התרופה הן בחילות, סחרחורות, כאבי ראש, וכן סימפטומים גסטריים כמו שלשול ועצירות[12][13]
לפי מחקרים שונים על מכרסמים ובני אדם, תרופות ממשפחת האינקרטינים (כמו לירגלוטייד) אולי יגדילו הסיכוי, במטופלים מסוימים, לסרטן בלוטת המגן כמו גם לדלקת הלבלב (פנקריאטיטיס)[14][15]
ארגון הגנת הצרכן האמריקני Public citizen אף הגיש בקשה להוציא את התרופה מהשוק בטענה כי חסרונות אלה של התרופה עולים על יתרונותיה[16].
בשנת 2010 עברה נובו נורדיסק על קוד ההתנהגות של ABPI (איגוד תעשיית התרופות הבריטי) בכך שלא סיפקה מידע על תופעות לוואי, וקידמה את התרופה לפני קבלת אישור שיווק.[17]
בשנת 2017, נובו-נורדיסק הסכימה לשלם 58,600,000 $ כדי ליישב תביעות פיצוי מרובות בטענה כי החברה שווקה באופן בלתי חוקי, קידמה, ומכרה ויקטוזה לשימוש "שלא לפי התוויה" תוך הפרה של החוק הפדרלי.[18] נובו נורדיסק שילמה עוד 1.45 מיליון דולר למדינות קליפורניה ואילינוי על מנת ליישב תלונות בדבר הונאת חברות ביטוחי בריאות פרטיות.[19]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.