לני סטרן

לני סטרן
Leni Stern
לידה 28 באפריל 1952 (בת 72)
מינכן, גרמניה
שם לידה מגדלנה ת'ורה
מוקד פעילות גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ג'אז, פיוז'ן, מוזיקת עולם
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, שירה
שיתופי פעולה בולטים סאליף קייטה
בן זוג מייק סטרן
lenistern.com
פרופיל ב-IMDb
חברים
פול מושן-תופים, ביל פריזל-גיטרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לני סטרן (נולדה ב -28 באפריל 1952) היא גיטריסטית וזמרת גרמניה-אמריקאית. נודעה גם כנגנית על "נגוני" חשמלי (ngoni - כלי פריטה שמוצאו ממאלי).[1]

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרן נולדה כמגדלנה ת'ורה, במינכן, גרמניה ב-28 באפריל 1952. החלה ללמוד לנגן על פסנתר בגיל שש. כעבור כמה שנים עברה ללימודי הגיטרה.

היא הייתה שחקנית בגרמניה, והופיעה בטלוויזיה, ולאחר מכן, בשנת 1977, נרשמה למכללת ברקלי למוזיקה. התגוררה בבוסטון עד שנת 1980, ואז עברה לניו יורק.[1]

בשנת 1983 הקימה להקה משלה עם פול מושן בתופים וביל פריזל בגיטרה.[2]

הייתה נשואה לגיטריסט מייק סטרן.[2]

בשנת 2017 נבחרה לני סטרן לאחת מ-"50 הגיטריסטים הסנסציוניים ביותר בכל הזמנים בגיליון 50 שנה של "Guitar Player magazine".

בשנת 2018 השתתפה בנגינה באלבום "All Over the Place", אותו פרסם בעלה מייק סטרן, ובו ניגנה יחד עם החצוצרן רנדי ברקר, הסקסופוניסטים קני גארט, כריס פוטר, בוב פרנצ'יני ובוב מלאך ואחרים.

המוזיקה של לני עברה שינוי בעשור וחצי האחרונים, כשהיא איחדה את סאונד הג'אז העכשווי שלה בשילוב עמוק עם סגנונות מערב אפריקה. היא נסעה ולמדה בהרחבה במאלי ובסנגל, והופיעה יחד עם הזמר והיוצר סאליף קייטה ונגנים אפריקאים נוספים.[3]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • Clairvoyant (Passport Jazz, 1986)
  • The Next Day (Passport Jazz, 1987)
  • Secrets (Enja, 1989)
  • Closer to the Light (Enja, 1990)
  • Ten Songs (Lipstick, 1992)
  • Like One (Lipstick, 1993)
  • Words (Lipstick, 1995)
  • Black Guitar (1997)
  • Kindness of Strangers (Leni Stern, 2000)
  • Finally the Rain Has Come (Leni Stern, 2002)
  • When Evening Falls (Leni Stern, 2004)
  • Love Comes Quietly (Leni Stern, 2006)
  • Africa (Leni Stern, 2007)
  • Alu Mayé (Have You Heard) (Leni Stern, 2007)
  • Sa Belle Belle Ba (Leni Stern, 2010)
  • Sabani (Leni Stern, 2012)
  • Smoke, No Fire (Leni Stern, 2012)
  • Jellel (Leni Stern, 2013)
  • Dakar Suite (Leni Stern, 2016)
  • 3 (Leni Stern, 2018)
  • 4 (Leni Stern, 2020)[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לני סטרן בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 Leni Stern | Biography & History, AllMusic (באנגלית)
  2. ^ 1 2 All About Jazz, Leni Stern: Finally The Fame Has Come article @ All About Jazz, All About Jazz (באנגלית)
  3. ^ Scott Gutterman, Listening In: Leni Stern, High-Flying Bird, The Brooklyn Rail, ‏2021-05-04 (באנגלית אמריקאית)
  4. ^ DownBeat Reviews, downbeat.com