לידה |
17 בנובמבר 1907 אוגדן, יוטה, ארצות הברית |
---|---|
פטירה |
12 בספטמבר 1979 (בגיל 71) סנטה ברברה, קליפורניה, ארצות הברית |
שם לידה | לסלי ג'יימס קלארק |
לאום | אמריקאי |
מקום לימודים | תיכון ונציה |
תקופת הפעילות | 1927–1975 (כ־48 שנים) |
תחום יצירה | הנפשה |
הושפע על ידי | אב אייוורקס |
פרסים והוקרה |
אגדת דיסני (1989) פרס וינזור מקיי (1992) |
לסלי ג'יימס "לס" קלארק (באנגלית: Leslie James "Les" Clark; 17 בנובמבר 1907 – 12 בספטמבר 1979) היה אנימטור ובמאי אמריקאי באולפני ההנפשה של וולט דיסני, אשר מוכר כאחד מתשעת הזקנים של דיסני. הוא היחיד שעבד על מקורותיו של מיקי מאוס יחד עם אב אייוורקס.
קלארק נולד בשנת 1907 באוגדן, כאשר הוא אח בכור לאחד עשר אחים. עד שנת 1910 המשפחה התגוררה בסולט לייק סיטי, ובשנת 1920 התגוררה בטווין פולס. בשנת 1930 המשפחה גרה בלוס אנג'לס, שם למד קלארק בתיכון ונציה. במהלך לימודיו בתיכון הוא עבד בחנות גלידה ליד אולפני וולט דיסני בהוליווד, אליה היו מגיעים הרבה וולט דיסני ואחיו הגדול רוי דיסני. פעמים רבות שאכלו שם, וולט החמיא לקלארק על עבודת הכיתוב שלו בתפריטים במסעדה, דבר שבסופו של דבר גרם לקלארק לבקש לעבוד באולפנים. קלארק סיפר:
"[וולט דיסני] אמר 'תביא כמה מהציורים שלך ונראה איך הם נראים'. אז העתקתי כמה קריקטורות והראיתי אותן לוולט. הוא אמר שיש לי קו טוב, ולמה שאני לא אבוא לעבוד ביום שני."
קלארק החל לעבוד באולפנים בשנת 1927, כאשר בהתחלה עבד כמפעיל מצלמות וצובע דיו על ההנפשות. בהמשך הוא עבד בהדרכתו של אב אייוורקס, ובמהלך פיתוח דמותו של מיקי מאוס הועלה לדרגת אינבינר, דרכה עבד על סצנות עבור הסרט הקצר "ספינת הקיטור וילי", בו מיקי מאוס מופיע לראשונה באופן רשמי לאחר הקרנות ניסיון בכיכובו. מאז הוא החל לעבוד כאנימטור, כאשר הוא הנפיש סצנות בסרט הקצר "ריקוד השלדים" מתוך סדרת הסרטים "סימפוניות טיפשיות". לאחר שאב אייוורקס עזב את האולפנים, קלארק עבד כמנווט מוביל בדמותו של מיקי מאוס.
קלארק לקח חלק בהנפשת הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", כאשר הוא היה אחראי על שבעת הגמדים, בפרט על הסצנה בה הם רוקדים עם שלגיה כל אחד בנפרד. מאז הוא המשיך להיות אחראי על הנפשת דמויות, ביניהן פינוקיו מהסרט "פינוקיו", סינדרלה מהסרט "סינדרלה", עליסה מהסרט "עליסה בארץ הפלאות" וטינקרבל מהסרט "פיטר פן". הוא גם עבד על בימוי סרטים קצרים מונפשים רבים, ביניהם "דונלד בארץ המתמטיקסם".
במהלך עבודתו באולפנים, קלארק השתתף במספר שיעורי אומנות כדי לשפר את עבודותיו. הוא היה ידוע ביכולתו לתזמן הנפשות לקטעים מוזיקליים, וכמו כן ביכולתו להעביר רגש בעבודותיו. קלארק עזב את החברה לאחר שעבד בה 48 שנים.
ב-12 בספטמבר 1979, בגיל 71, קלארק נפטר מסרטן בסנטה ברברה. לאחר מותו הוא הוכר כ"אגדת דיסני" יחד עם תשעת הזקנים של דיסני ואב אייוורקס בשנת 1989[1], ובשנת 1992 הוא קיבל את פרס וינזור מקיי.
בין הסרטים שעבד עליהם נכללים "צרות טרוליות" משנת 1927, "אבא מסכן" ו"ספינת הקיטור וילי" משנת 1928, "ריקוד האסם", "נער המחרשה", "ריקוד השלדים", "הטוראדור האיום", "זמן אביב" ו"הגמדים העליזים" משנת 1929, "פשוט מיקי", "חורף", "מנגינות קופים", "ימי החלוץ", "תעלומת הגורילה", "כנופיית השלשלאות", "לוחמי האש", "לילה", "דג משתובב", "חצות בחנות צעצועים", "קניבלים מרקדים", "סתיו", "קיץ", "הפיקניק", "פאן שובב" ו"תעלולים ארקטיים" משנת 1930, "הברווזון המכוער", "מנגינות אמא אווזה", "נער השליחויות", "ציד האיילים", "בעיות תחבורה", "מקצב כחול" ו"מסיבת יום ההולדת" משנת 1931, "פרחים ועצים", "רק כלבים", "מיקי בערביה", "המעשה הטוב של מיקי", "המופע של מיקי", "הסיוט של מיקי", "המסיבה הנהדרת", "המלך נפטון", "חיפושיות מאוהבות", "תינוקות ביער", "בית המלאכה של סנטה" ו"הסוחר מיקי" משנת 1932, "הדוקטור המטורף", "ציפורים באביב", "המלודרמר של מיקי", "בונים בניין", "המלך קול הזקן" ו"עולם הענקים" משנת 1933, "הצרצר והנמלה", "גוליבר מיקי", "אלת האביב" ו"חוטף הכלבים" משנת 1934, "ארץ המוזיקה", "קונצרט הלהקה" ו"הצב והארנב" משנת 1935, "בן הדוד מהכפר" ו"יריבו של מיקי" משנת 1936, "שלגיה ושבעת הגמדים", "החובבנים של מיקי" ו"מיקי הקוסם" משנת 1937, "התוכי של מיקי" ו"חייט קטן ואמיץ" משנת 1938, "תערוכת הכלבים" ו"החזיר המעשי" משנת 1939, "פינוקיו" ו"מר דאק צועד החוצה" משנת 1940, "דמבו הפיל המעופף", "הסופה הקטנה" ו"השנים הטובות" משנת 1941, "במבי", "פני הפיהרר", "מסיבת יום ההולדת של מיקי", "איך לשחק בייסבול" ו"כולם ביחד" משנת 1942, "סלודוס אמיגוס" ו"פלוטו פרטי" משנת 1943, "שלושת הקבלרוס" ו"צרות טרומבון" משנת 1944, "רצח הוקי" משנת 1945, "שירת הדרום" משנת 1946, "חופשי ומאושר" משנת 1947, "נועדת בשבילי" ו"עת הזמיר" משנת 1948, "כה יקר ללבי" ו"הרפתקאות איכבוד ומר טוד" משנת 1949, "סינדרלה" משנת 1950, "עליסה בארץ הפלאות" משנת 1951, "פיטר פן" ו"בן ואני" משנת 1953, "היפהפייה והיחפן" משנת 1955, "פול בוניאן" משנת 1958, "היפהפייה הנרדמת" ו"דונלד בארץ המתמטיקסם" משנת 1959, "על כלבים וגנבים" ו"דונלד והגלגל" משנת 1961, "סימפוזיון על שירים פופולריים" משנת 1962, "החרב באבן" משנת 1963, "תוכנית הישרדות האש של דונלד" משנת 1965, "רובין הוד" משנת 1973 ו"הרפתקאותיו של פו הדב" משנת 1977.