מבחן קיבוע המשלים (באנגלית: Complement fixation test) היא בדיקה רפואית אימונולוגית שניתן להשתמש בה כדי לזהות נוכחות של נוגדן ספציפי או אנטיגן ספציפי בנסיוב של המטופל, בהתבסס על מערכת המשלים. המבחן היה בשימוש נרחב לאבחון זיהומים, במיוחד עם חיידקים שאינם מתגלים בקלות בשיטות תרבית ובמחלות ראומטיות. עם זאת, במעבדות אבחון קליני המבחן הזה הוחלף במידה רבה על ידי שיטות סרולוגיות אחרות כגון ELISA ועל ידי שיטות מבוססות DNA של זיהוי פתוגנים, במיוחד PCR.
מערכת המשלים היא מערכת של חלבוני נסיוב המגיבים עם קומפלקסים של אנטיגן-נוגדנים. אם תגובה זו מתרחשת על פני השטח של תא, היא תגרום להיווצרות נקבוביות טרנס-ממברניות ולכן להרס התא. השלבים הבסיסיים של מבחן קיבוע משלים הם כדלקמן:[1]
אם הנסיוב של המטופל מכיל נוגדנים נגד האנטיגן המעניין בבדיקה, הם ייקשרו לאנטיגן בשלב 3 ליצירת קומפלקסים של אנטיגן-נוגדנים. חלבוני המשלים יגיבו עם הקומפלקסים הללו יתרוקנו. לפיכך כאשר מוסיפים את קומפלקס הנוגדנים sRBC בשלב 4, לא יישאר משלים בנסיוב. עם זאת, אם לא קיימים נוגדנים נגד האנטיגן נשוא הבדיקה, המשלים לא יתרוקן והוא יגיב עם קומפלקסי sRBC - הנוגדנים שנוספו בשלב 4. יחול תהליך של התפוררות או פירוק של ה-sRBCs ותוכנם יישפך לתוך התמיסה, ובכך יהפוך את התמיסה לורוד.[1]
בעוד שזיהוי נוגדנים הוא פורמט הבדיקה הנפוץ ביותר, ניתן באותה מידה לבדוק את נוכחותו של אנטיגן. במקרה זה, הנסיוב של המטופל מתווסף עם נוגדן ספציפי כדי לגרום להיווצרות קומפלקסים.
ניתן להפוך את הבדיקה לכמותית על ידי הגדרת סדרה של דילולי נסיוב המטופל וקביעת מקדם הדילול הגבוה ביותר שעדיין יניב בדיקת CF חיובית. גורם דילול זה מתאים לכיל.
{{cite book}}
: (עזרה)
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.