מבצע פלאמבוב

מבצע פלאמבוב (באנגלית: Operation Plumbbob) היה סדרה של ניסויים גרעיניים שהתבצעו בין 28 במאי ל-7 באוקטובר בשנת 1957, באתר הביטחון הלאומי נבדה. הוא בוצע אחרי פרויקט 57 ולפני פרויקט 58/58A, והיה לסדרת הבדיקות הגדולה ביותר, הארוכה ביותר ובין השנויות ביותר במחלוקת בתולדות ארצות הברית.

רקע

הפעולה כללה 29 פיצוצים, אשר מתוכם רק שניים לא הולידו תפוקה גרעינית. 21 מעבדות וגופים ממשלתיים היו מעורבים. בזמן שרוב הניסויים במבצע פלאמבוב הוקדשו לפיתוח ראשי קרב לטילים בטווח בינוני ובטווח בין-יבשתי, היו גם ניסויים בראשי קרב עבור הגנה אווירית ועבור הגנה נגד צוללות, שהולידו תפוקות גרעיניות קטנות יותר. המבצע כלל גם 43 ניסויים בעלי השפעה צבאית על מבנים אזרחיים וצבאיים, מחקרים על קרינה ועל ביורפואה וכן בדיקת מבני מטוסים. אחד הניסויים הגרעיניים במבצע כלל את תמרון הכוחות הגדול ביותר שיוחס אי פעם לניסוי גרעיני בארצות הברית.

השפעות רדיולוגיות

מבצע פלאמבוב גרם לשחרור 58,300 קירי (השווה ל-2.16 בקרל) של יוד רדיואקטיבי (I-131) לאטמוספירה. שחרור זה גרם לסך הכל 32% מכל החשיפה לקרינה בעקבות ניסויים גרעיניים יבשתיים.

מבחינה סטטיסטית, רמה זו של חשיפה אמורה לגרום בין 11,000 ל-212,000 מקרים של סרטן בלוטת התריס, שבסופו של דבר יובילו לבין 1,000 ל-20,000 מיתות.

בנוסף לחשיפה האזרחית, תרגילי כוחות שנערכו בסמוך לקרקע ליד הפיצוץ של "סמוקי" חשפו יותר מ-3,000 אנשי צבא לרמות קרינה גבוהות יחסית. בסקר שנעשה בקרב אנשי צבא אלה ב-1980 נמצאו שיעורים גבוהים באופן משמעותי של חולים בלוקמיה: עשרה מקרים, במקום שיעור נורמלי של ארבעה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע פלאמבוב בוויקישיתוף

דף על מבצע פלאמבוב בארכיון הנשק הגרעיני