מבצע קפיצה לגובה

האנייה USS סנט במהלך המבצע

מבצע קפיצה לגובה (באנגלית: Operation Highjump) או בשמו הרשמי: תוכנית אנטארקטיקה של חיל הים של ארצות הברית, 1946–1947 (The United States Navy Antarctic Developments Program, 1946–1947), היה מבצע שנערך בידי חיל הים של ארצות הברית. המבצע אורגן בידי אדמירל משנה ריצ'רד בירד, והובל בידי אדמירל משנה ריצ'רד קרוזן (Richard Cruzen), מפקד כוח המשימה 68. מבצע קפיצה לגובה החל ב־26 באוגוסט 1946 והסתיים בסוף פברואר 1947. כוח המשימה 68 כלל 4,700 אנשים, 13 אוניות ו־33 מטוסים. משימתו העיקרית של מבצע קפיצה לגובה הייתה להקים את הבסיס למחקר אנטארקטיקה "אמריקה הקטנה IV" על מדף הקרח רוס.

מטרות

מטרותיו העיקריות של מבצע קפיצה לגובה, כפי שהוגדרו בדו"ח הרשמי הן:

• הכשרת כוח אדם ובדיקת ציוד בתנאי קור;
• איחוד והרחבת ריבונותה של ארצות הברית על מדף הקרח הגדול ביותר ביבשת אנטארקטיקה (יעד זה נדחה בפומבי עוד בטרם הסתיימה המשלחת);
• חיפוש אתרים חדשים להקמת בסיסים ושמירה של בסיסים קיימים;
• פיתוח טכניקות להקמת, שמירה ושימוש בסיסי טיסה על הקרח, עם תשומת לב מיוחדת ליישום מאוחר יותר של טכניקות כאלה לפעולות בגרינלנד, שם התנאים דומים לאלה באנטארקטיקה;
• הרחבת הידע הקיים על תופעות אלקטרומגנטיות, גאולוגיות, גאוגרפיות, הדרוגרפיות ומטאורולוגיות באזור;
• מטרות משלימות של מבצע נאנוק (Operation Nanook).

המבצע

האניות שהשתתפו במבצע התפלגו לשלוש קבוצות. הקבוצה המערבית הקבוצה המרכזית והקבוצה המזרחית. הקבוצה המערבית הגיעה לאיי מרקיז ב־12 בדצמבר 1946, ותחנת ניטור מזג אוויר הוקמה בידי האניות קאקאפון והנדרסון. ב־24 בדצמבר החלה קוריטאק לשלוח מטוסים למשימות סיור. הקבוצה המזרחית הגיעה לאי פטר הראשון בסוף דצמבר 1946. ב־30 בדצמבר התרסק מטוס PBM מארינר במהלך סופת שלגים. ונדל הנדרסין, פרדריק ויליאמס, ואנסין מקסוול לופז נהרגו במקום. ששת אנשי הצוות הנוספים חולצו מהסופה לאחר 13 יום. בתחנת מקמרדו ישנו שלט לזכר ההרוגים, והר לופז נקרא על שם אחד מהם. ב־1 בינואר 1947, סגן המפקד תומפסון והקצין הזוטר דיקסון ביצעו את הצלילה האמריקנית הראשונה מתחת לאנטארקטיקה.

הקבוצה המרכזית הגיעה אל מפרץ הלווייתנים ב־1 בינואר 1947, שם החלו אנשיה בבניית הבסיס למחקר אנטארקטיקה "אמריקה הקטנה IV". ב־21 בינואר נהרג ואנס וודול במהלך אירוע שהוגדר כ"תאונת פריקה". הוא היה ההרוג האחרון במבצע. המבצע הופסק באמצעו כיוון שהחורף הקדים לבוא באותה שנה, ובפברואר כבר חזרו כוחות הצבא לארצות הברית.

מבצע טחנת רוח היווה מעין השלמה למבצע קפיצה לגובה. ב־1948 הופק הסרט התיעודי "הארץ הסודית" העוסק במבצע קפיצה לגובה. הסרט זכה בפרס אוסקר.

תאוריות קשר

ריצ'רד בירד שהוביל את המבצע, טען בריאיון לעיתון הצ'ילאני "אל מרקוריו", שהתועלת העיקרית ממבצע קפיצה לגובה היא צבאית. הוא טען שארצות הברית צריכה להתגונן מפני כוחות עוינים המגיעים מכיוון אנטארקטיקה, ודיבר על "עצמים מעופפים שיכולים לטוס במהירויות מדהימות".^[1] על בסיס התבטאותו של בירד, התפתחו תאוריות קשר פופולריות הגורסות כי המטרה האמיתית של מבצע קפיצה לגובה הייתה חיסול איום מסתורי כלשהו על ביטחון ארצות הברית. יש הטוענים כי מושבה גרמנית התמקמה בשוואביה החדשה בשנות מלחמת העולם השנייה, ומטרת המבצע הייתה להשמיד אותה.^[2] יש אף הטוענים כי כוחות חוצניים הקימו בסיסים באנטארקטיקה, יחד עם הנאצים או באופן עצמאי.^[3][4]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצע קפיצה לגובה בוויקישיתוף

• Operation Highjump Crew Recovery
• OPERATION HIGHJUMP 1946-47 A Tragedy on the Ice

הערות שוליים

1. מיכל דניאלי, ‏מטוסים נעלמים וכוחות רשע מסתוריים: התעלומות הצבאיות הגדולות בהיסטוריה, באתר ‏מאקו‏, 18 בינואר 2012
2. ראו למשל אתר זה
3. ראו למשל באתר זה
4. הספר אימפריה תחת הקרח מרכז את תאוריות הקשר בנושא