מדונה דלה סגג'ולה

מדונה דלה סגג'ולה
Madonna della Seggiola
מידע כללי
צייר רפאל
תאריך יצירה 1513–1514
טכניקה וחומרים שמן על לוח עץ.
ממדים בס"מ
רוחב 71 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
גובה 71 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
קוטר 71 ס״מ עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים על היצירה
זרם אמנותי הרנסנס הגבוה עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר יצירה 151 (Galleria Palatina) עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום פאלאצו פיטי
פירנצה שבאיטליה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מדונה דלה סגג'ולה (באיטלקית: Madonna della Seggiola) הוא טונדו שמן על לוח עץ, מעשה ידי הצייר רפאל, שצויר בין השנים 1513–1514 ומתאר את המדונה והילד. היצירה מוצגת בפאלאצו פיטי בפירנצה.[1]

היסטוריה ורקע

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מסגרת דקורטיבית של הציור

רפאל יצר את הציור ברומא, אך עד מהרה הוא עבר לאוספי בית מדיצ'י שם תועד כבר בשנת 1589. הוא נלקח שלל בידי צבאו של נפוליאון בשנת 1799 והועבר לפריז. הוא הוחזר לפירנצה בשנת 1815.

ז'אן-אוגוסט-דומיניק אנגר העריץ מאוד את רפאל, ולאות כבוד שילב ציור זה ברבים מיצירותיו. יוהאן זופני (אנ') כלל את הציור הזה, יחד עם רבים אחרים, בציורו "הטריבונה של אופיצי" (אנ') משנת 1770.[2]

בגלל המסגרת העגולה של הציור, הוא הפך לנושא של אגדת עם לפיה ילדה כפרית מצילה נזיר מחבורת זאבים בין ענפי עץ אלון, והנזיר מנבא שהיא תונצח על המעשה הטוב שלה. כעבור שנים נולדו לילדה שני ילדים, והעץ הפך לחביות יין. רפאל פגש בשלושה, והשתמש בתחתית חבית כדי לצייר אותם. אגדה זו הייתה הנושא של ליטוגרפיה משנת 1839 מאת אוגוסט הופגרטן וציור מאת יוהאן מיכאל ויטמר.

בשנת 1858 כתב הסופר נתניאל הות'ורן כי הציור הוא "היפה בעולם" לאחר שראה תדפיס שלו.

היצירה מוצגת בפאלאצו פיטי מאז המאה ה-18.[1]

תיאור היצירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציור הוא בצורת טונדו, שמשמעותו באיטלקית "עגול", צורה אשר בדרך כלל נקשרה בתקופת הרנסאנס לערכי משפחה. הוא מתאר את מרים, אם ישו מחבקת את ישו הילד בשתי ידיה, ואילו יוחנן המטביל הצעיר צופה במסירות.[3]

יצירה זו, שצוירה ברומא, אינה כוללת קווי מתאר גאומטריים קפדנים וסגנון ליניארי כמו ציורים קודמים של רפאל באותו נושא שצוירו בפירנצה. במקום זאת, נראה כי הצבעים החמים יותר מרמזים על השפעתם של יריביו הוונציאנים של רפאל: טיציאן וסבסטיאנו דל פיומבו.

צורת הטונדו היא כשלעצמה תזכורת לפירנצה ולסגנון המאה ה-15. האמן המתאים את הדמויות לקווי המתאר של הטונדו, ובכל זאת הקומפוזיציה לא מאולצת. הדמויות עוקבות אחרי עקומת המסגרת, משתלבות זו בזו ומתכנסות סביב נקודת המשען של הציור: ישו הילד, המרכז הרוחני של התמונה.[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מדונה דלה סגג'ולה בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 1 2 3 "Madonna della Seggiola". Web Gallery of Art. (באנגלית)
  2. ^ "Tribuna of the Uffizi" (PDF). Royal Collection.
  3. ^ "The Madonna della Seggiola". Royal Collection Trust. (באנגלית)