מודיעין פיננסי (FININT) הוא איסוף מידע על העניינים הכספיים של גורמים בעלי עניין, במטרה להבין את טבעם ויכולותיהם ולחזות את כוונותיהם. המונח מתייחס בעיקר בהקשר של אכיפת חוק ופעילויות קשורות. אחד המטרות העיקריות של מודיעין פיננסי היא זיהוי עסקאות כספיות שעשויות לכלול הונאת מס, הלבנת הון או פעילות פלילית אחרת. כמו כן, מודיעין פיננסי יכול להיות מעורב בזיהוי מימון של ארגונים פליליים וטרוריסטיים. מודיעין פיננסי מחולק לשני תחומים עיקריים: איסוף וניתוח. האיסוף נעשה בדרך כלל על ידי סוכנות ממשלתית, המכונה יחידת מודיעין פיננסי (FIU). הסוכנות אוספת מידע גולמי על עסקאות ודיווחים על פעילות חשודה (SAR) המסופקים בדרך כלל על ידי בנקים וגורמים אחרים כחלק מדרישות רגולטוריות. הנתונים עשויים להיות משותפים עם מדינות אחרות דרך רשתות בינלאומיות. הניתוח עשוי לכלול בדיקה מדוקדקת של נפח גדול של נתוני עסקאות באמצעות טכניקות כריית נתונים או התאמת נתונים כדי לזהות אנשים שעשויים להיות מעורבים בפעילות מסוימת. ניתן גם לבדוק דיווחים על פעילות חשודה ולקשר אותם עם נתונים אחרים במטרה לזהות פעילות ספציפית.
מודיעין פיננסי כולל בדיקה מדוקדקת של נפח גדול של נתוני עסקאות, המסופקים בדרך כלל על ידי בנקים וגורמים אחרים כחלק מדרישות רגולטוריות. בנוסף, ניתן להשתמש בטכניקות כריית נתונים או התאמת נתונים כדי לזהות אנשים שעשויים להיות מעורבים בפעילות מסוימת. במדינות רבות יש דרישות רגולטוריות לדיווח מצד המוסדות הפיננסיים שלהן. ייתכן שלארגון מודיעין פיננסי תהיה גישה לנתונים גולמיים במוסד פיננסי. מהבחינה המשפטית, סוג זה של איסוף יכול להיות מורכב מאוד. לדוגמה, ה-CIA השיג גישה לזרמי הנתונים של SWIFT דרך תוכנית המעקב אחרי מימון טרור, אך פעולה זו הפרה את חוק הפרטיות בבלגיה. דרישות דיווח עשויות לא להשפיע על מערכות העברת ערך בלתי רשמיות (IVTS),[1] שהשימוש בהן עשוי להיות נוהג תרבותי מקובל, ובסכומים שלא היו דורשים דיווח אם היו במוסד פיננסי קונבנציונלי. מערכות IVTS יכולות לשמש גם למטרות פליליות של התחמקות מפיקוח.
דוגמאות לניתוח מודיעין פיננסי עשויות לכלול:
{{cite web}}: (עזרה)