לידה |
12 במרץ 1986 (בת 38) קהיר, מצרים |
---|---|
מדינה | מצרים |
השכלה | Breast cancer type 1 susceptibility protein (BRCA1) |
פרסים והוקרה | Human Rights Defenders: Protecting the Right to Defend Human Rights |
אתר רשמי | |
מונה סיף (בערבית: منى سيف) היא פעילה מצרית למען זכויות אדם, הידועה בשל השתתפותה בתנועת ההתנגדות במהלך ואחרי המהפכה המצרית ב-2011, בשל השימוש היצירתי שלה במדיה החברתית,[1] ובשל הקמפיינים שלה לביטול משפטים צבאיים לאזרחים מפגינים.
סיף גדלה במשפחה של פעילים, ופוליטיקה הייתה נושא קבוע לדיון במהלך הילדות שלה. אביה, אחמד סיף, שנהרג ב-2014, היה עורך דין זכויות אדם ומנהיג אופוזיציה, ששהה חמש שנים בכלא בתקופת משטר מובארכ. במהלך מעצרו, הוא עבר עינויים. גם אמה, ליילה סויף, היא פעילה חברתית-פוליטית, וכן פרופסור למתמטיקה. היא עזרה לארגן הפגנות נגד משטר מובארכ במשך עשרות שנים לפני הדחתו. סיף "ידועה ברחובות כאסרטיבית ואמיצה. היא פעמים רבות עמדה מול שוטרים מניפי נבוטים כשבאמתחתה רק קולה הרם והנוזף, ועיניה הקשות כפלדה".
אחיה של סיף, עלאא עבד אל-פתאח, הוא מקים-שותף של אתר הבלוגים Manalaa, ובשנת 2005 החל לתעד את הפרות זכויות האדם של משטר מובארכ. הוא נעצר מאז פעמים רבות, והוא אחד הפעילים המוכרים במצרים. אחותה הצעירה של סיף, סנאא סיף, גם הייתה פעילה באופוזיציה ובהפגנות.[2]
בעת המהפכה של 2011, סיף הייתה סטודנטית לתואר מתקדם בביולוגיה. היא חקרה את הגן BRCA1 הגורם לסרטן השד, ואת דפוסי המוטציה שלו בפציינטיות מצריות. לדבריה, יש לה שתי משרות מלאות: האחת בחקר הסרטן, והשני באקטיביזם למען זכויות אדם.[3][4]
בשנה שלפני המהפכה החלה סיף להשתתף בתנועה הדיסידנטית, ופעלה להעלאת מודעות והשתתפה בהפגנות. בין 25 בינואר ו-5 בפברואר, היא השתתפה במחאות בכיכר תחריר יחד עם בני משפחתה הקרובה, חברים רבים שלהם, והמשפחה המורחבת.
סיף היא חברה מייסדת של הארגון "לא למשפטים צבאיים לאזרחים",[5] קבוצה שהפעילה לחץ למען שחרור אלו שנעצרו במהלך המהפכה; ביטול עריכת משפטים צבאיים לאזרחים, והעברת מקרים אלה לבתי המשפט האזרחיים; ופתיחת חקירות לגבי טענות על עינויים על ידי המשטרה הצבאית.[6][7][8][9][10] סיף כתבה בבלוג שלה Ma3t על האלימות של המשטרה הצבאית נגד אזרחים במהלך אירועי תחריר, ופתחה קריאה לציבור שיחלקו עמה את הסיפורים שלהם.[11]
היא הייתה ביקורתית כלפי הגוף שנטל זמנית את השלטון במצרים, המועצה העליונה של הכוחות המזוינים (SCAF) מכיוון שאלו שחררו מפגינים ללא זיכוי מלא: "העובדה שהם עדיין במאסר על תנאי אינו נותן להם את הגאווה לה הם ראויים כמהפכנים אשר לא עשו שום עוול."[12]
אחרי ההפיכה הצבאית של עבד אל-פתאח א-סיסי, אחיה של מונה, עלאא, המשיך להיות מטרה נבחרת של המשטר, וכתוצאה, במקרים רבים גם מונה ומשפחתה. הוא הואשם במגוון כה גדול של עוולות נגד המשטר שהוא עומד כמעט לבד ברמת הרדיפה שהוא חווה. באחד המקרים, במסגרת הבחירות של 2012, הלבישה עליו המשטרה הצבאית האשמה פלילית עבור שרפה שפרצה במשרדי המועמד בו תמך הצבא. על פי ה"עדות", עלאא נראה בקרבת מקום יחד עם אחותו - וכך גם היא הואשמה, ונגזר עליה מאסר על תנאי.[13][14] ב-2014, שוב נעצר עלאא בהפגנה, והואשם על כך בטרור. בעקבות זאת, 20 שוטרים פרצו לדירתו, והכו את אשתו, מנאל. בכלא, הוא פתח בשביתת רעב במחאה, לה הצטרפו אמו ואחותו. מונה שבתה רעב 76 יום. בעת שביתתם, אב המשפחה, אחמד, שהיה גם עורך דינו של עלאא, אושפז בבית החולים במצב אנוש, ונפטר זמן קצר לאחר מכן. בשל מחאותיו, עלאא הפך לגיבור עממי. אמה של סיף, ליילה, הקימה את ארגון March 9 Professors' Movement for Universities' Independence, ואחותה סנאא, עורכת קולנוע שעבדה על הסרט התיעודי מועמד פרס אוסקר "הכיכר", נכלאה למשך שנה בשל ביקורתה על חוקים נגד הפגנות.[15]
מונה סיף ממשיכה בביקורתה על מעצרי אזרחים שרק החריפו תחת שלטונו של סיסי - על פי ספירות ארגוני זכויות אדם יותר מ-60,000 יושבים בבתי כלא מצריים.
ב-2012, היא הייתה ברשימה הקצרה לפרס מגיני זכויות האדם Front Line Defenders, בו זכה בסופו של דבר הבלוגר הסורי רזאן רזאווי.[16] באפריל 2013 סיף הייתה מועמדת לפרס מגיני זכויות האדם על שם מרטין אנאלס, המוענק מטעם ארגון Human Rights Watch,[17] כאשר הארגון הפרו-ציוני UN Watch טען שהיא צייצה בטוויטר בעד אלימות נגד ישראל.[18] ההאשמות נבחנו, ונערכה ביקורת על יותר מ-93,000 ציוצים של סיף, אשר בסופה סקוט לונג, פעיל Human Rights Watch, פרסם שאין בהיסטוריה שלה כל ראיה לתמיכה באלימות.[19]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)