ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של הודו |
הרשות המחוקקת
הרשות המבצעת
|
מושל (בהינדי: राज्यपाल; באנגלית: Governor) הוא ראש המדינה הטקסי של מדינות הודו. כיוון שהמשטר בהודו הוא דמוקרטיה פרלמנטרית, המושל מחזיק בסמוכות מוגבלות וטקסיות בעיקרן, הדומות לסמכויותיו ותפקידיו של נשיא הודו.
המוסד מושל ההודי בנוי על שיטת הממשל שנהגה בהודו הבריטית, בה עמדו בראש המחוזות שהיו בשליטה בריטית ישירה מושלים, שהיו כפופים למושל הכללי של הודו. המוסד נוצר על ידי חברת הודו המזרחית הבריטית, כשמפעלי החברה גדלו והצריכו ניהול מקומי. למושלים ניתנה סמכות ניהולית, ועקב ריחוקם הם הצליחו לנהל את ענייניהם בעצמם. במהלך חידוש הצ'רטר של חברת הודו המזרחית הבריטית בפרלמנט הבריטי במשך השנים הובאו המושלים באופן הדרגתי תחת שליטתו של המושל הכללי של הודו ב-1833. המושלים הפכו לנציגי הממשל המרכזי מחוץ למחוזותיהם, אך המשיכו להחזיק בשלטון בתוך מחוזותיהם.
ב־1919 חוקק הפרלמנט הבריטי את חוק ממשלת הודו, 1919, שהחל את ההליך הפיכת המושל לראש מדינה טקסי. על פי החוק, הוקמו במחוזות הודו ממשלות נבחרות שהוקמו מתוך האספות המחוקקות המחוזיות. השיטה כונתתה דיארכית, כיוון שבעוד לגבי חלק מהאזרחים בעוד המושל היה בעל סמכויות לקבל החלממשלות הנבחרות פעלו בשם המושל לגבי חלק מהאזרחים, הושארו סמכויות על חלק מהאזרחים בידי המושל, שלגביהם קיבל החלטות באופן ישיר.[1]
ב-1935, תחת חוק ממשלת הודו, 1935 הקימה ממשלת הודו הבריטית בתי מחוקקים מקומיים במחוזותיה, שהיו בעלי השפעה על הממשל. לאחר מאבק שהתנהל בעקבות ניצחון הקונגרס הלאומי ההודי בבחירות המחוזיות ב-1937, קיבלו הממשלות המקומיות שלטון ישיר על ענייניהם הפנימיים, כשכוחם של המושלים מוגבל.[2]
עם קבלת חוקת הודו ב-26 ביוני 1950, הוגדרו ארבעה סוגי מדינות, עם ראש מדינה שונה. מדינות שהיו מחוזות בהודו הבריטית המשיכו להישלט על ידי מושלים, שמונו עתה על ידי נשיא הודו (נקראו מדינות חלק A). מדינות שהיו מדינות נסיכותיות בשליטת מונרכים מקומיים היו בשליטת ראג'פורק (אנ'), שמונה על ידי השלטים המקומיים (נקראו מדינות חלק B). בנוסף להם היו מדינות קטנות יותר שנשלטו בידי נציב עליון (חלק C), ואיי אנדמן וניקובר בשליטת סגן מושל.
במהלך חקיקת חוק ארגון מחדש של המדינות ב-1956, שונתה שיטת החלוקה למדינות, ונקבעו שני סוגים בלבד: מדינות, בעלות שלטון עצמי ובראשות מושל, וטריטוריות האיחוד בניהול הממשל המרכזי ובניהול נציב עליון. לאחר מכן נוצרה קטגוריה שלישית בטריטוריוות איחוד, סגן מושל (Lieutenant governor), שניתנה לראש טריטוריית הבירה הלאומית דלהי ב-1966,[3] איי אנדמן וניקובר (1982), לדאק (2019), ג'אמו וקשמיר (2019), ופודוצ'רי (1968).
בחוקת הודו (סעיפים 157 ו-158)[4] נקבעו התנאים לכיהון כמושל. נקבע כי על המושל להיות בן 35 לפחות, אינו חבר בפרלמנט ההודי או בבית מחוקקים של אחת ממדינות הודו, ולא יכהן בתפקיד המניב רווחים.
המושל ממונה על ידי הנשיא לכהונה של חמש שנים, אך הנשיא מוסמך להדיח מושל גם בתוך תקופה זו. בדרך כלל נעשה המינוי בעקבות עצת ממשלת הודו, וההחלטות הן בדרך כלל מזוהות עמו.[5]
באופן מסורתי, מושלים אינם ממונים להנהיג את המדינות שבהן הם מתגוררים, למרות שהדבר לא נקבע בחוקה.
נשיא הודו ממנה את המושלים,[6] וניתן למנות אדם אחד כמושל שתי מדינות ויותר.[7]
המושל משמש כראש המדינה הטקסי, והחלטות ממשלת המדינה נחשבות באופן רשמי להחלטות המושל.[8] המושל ממנה את ראש השרים של המדינה על פי תמיכת חברי בית המחוקקים שלה[9] ובסמכותו לפנות לנשיא הודו במקרה של התמוטטות חוקתית במדינה, על מנת שיצהיר כי ממשלת מדינה אינה פועלת לפי עקרונות החוקה ויפזר את ממשלתה.[10]
מושלי מדינות משמשים מתוקף תפקידם כהקנצלר ברוב האוניברסיטאות במדינה,[11][12] ובסמכותו למנות ששית מהמספר הכולל של חברים בית המחוקקים של מדינה המחזיקים בידע מיוחד או ניסיון מעשי ביחס לספרות, מדע, אמנות, תנועה שיתופית ושירות חברתי.[13]
בזמן הנהגת משטר חירום על פי סעיף 353 לחוקת הודו,[14] המושל יכול לעקוף את עצת מועצת השרים באישור מפורש של נשיא הודו.
באופן פורמלי, המושל מכנס את בית המחוקקים של המדינה ובסמכותו להודיע על פיזורה וקיום בחירות. סמכויות אלו הן פורמליות, והשימוש בהם נעשה בהתאם לעצת מועצת השרים בראשות ראש השרים.[15]
המושל חותם על הצעות החוק של בית המחוקקים המדינתי, ובסמכותו להחזירה לבית המחוקקים לעיון מחדש. המושל יכול להחזיר הצעת חוק לבית המחוקקים של המדינה, אם אינו עוסק במיסוי או תקציב המדינה, לצורך בדיקה מחדש. עם זאת, אם בית המחוקקים מחזיר אותו למושל, אין למושל סמכות להימנע מאשרור החוק.[16] במקרים מסוימים המושל יכול לשלוח את הצעת החוק לעיון הנשיא.[17] למושל שמורה הסמכות להוציא צווים בשעת הצורך כאשר בית המחוקקים נמצא בפגרה. הצווים מוגשים לבית המחוקקים בישיבתו הבאה.
המושל יכול להדיח חבר בבית המחוקקים כאשר ועדת הבחירות ממליצה שחבר כזה אינו עומד בתנאים הקבועים בסעיף 191 לחוקת הודו.[18]
למושל יש סמכות להעניק חנינה, דחיה או הקלה בעונשים או להשהות, לבטל או להקל בעונשו של כל אדם שהורשע בכל עבירה על כל חוק הנוגע לעניין שאליו משתרעת הסמכות המבצעת של מדינה.[19] הנשיא ממנה את שופטי בתי המשפט הגבוהים בהמלצת המושל.[20]
על פי חוקת הודו, לא ניתן לזמן מושל להעיד בפני בית משפט בשל מעשיו כמושל, ולא ניתן להעמידו לדין במהלך כהונתו.[21] בית המשפט העליון של הודו פסק כי למרות שלא ניתן להעמיד את המושל לדין במהלך כהונתו, ניתן להעמיד את המושל לדין לאחר שפרש מתפקידו בגין האשמה על אירוע במהלך כהונתו.[22]
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)
{{cite web}}
: (עזרה)